מחלות ומצבים

כיום בולט בעיקר תפקידו  הקוסמטי אסתטי של השיער, ולכן יש לו השפעה ניכרת על מצבה הנפשי ותפקודה החברתי של האשה.

אשה המגלה צמיחת שיער על פניה, בטנה או שדיה מודגת וחרדה שמא זוהי מחלה או ביטוי לפגיעה בפוריותה, או שמא הדבר מרמז על שינוי במיניותה. היא עשוייה לשאול את עצמה אם היא תהיה מקובלת בחברה ותוכל להמשיך להרגיש נוח בחברה.

 

שערה צומחת מזקיק השיער, שהינו אבר גלילי קטן בגודל 4-0.5 מ”מ, השקוע מתחת לעור ברקמת השומן. הזקיק מהווה כעין שורש ממנו צומחת השערה ופורצת אל מעל פני העור. הזקיק חלול בחלקו העליון ולתוכו מתנקזים 1-2 צינורות מבלוטות קטנות הסמוכות אליו.

בלוטת החֵלֵב, המייצרת את החלב השומני המופרש אל פני העור, שולחת צינור אחד, ואילו בלוטת הזיעה האפוקרינית שולחת את הצינור השני. אין מדובר בבלוטת הזיעה הרגילה הקשורה בוויסות החום של גוף האדם, אלא בבלוטה הצמודה רק לשיער המיני והפרשתה היא המקור לריחות המיוחדים של בני האדם. בלוטת החלב צמודה לכל השערות בגוף, ואילו בלוטת הזיעה האפוקרינית נמצאת רק בצמוד לשיער המיני, המצוי בפנים, בבטן התחתונה, בחלק הקדמי של הירכיים, החזה, ובשדיים, ובעיקר – בבתי השחי ובאיזור הבושת. 

זקיקי השיער נוצרים בעובר כבר בשבוע השמיני לחייו ובשעת לידתו מספרם כבר קבוע וסופי לאורך כל חייו. חשוב לדעת שגילוח, או מריטת שערות בכל שיטה, אינם מביאים לצמיחת שיער חדש. מספרם של זקיקי השיער שווה בגבר ובאישה, כולל באזור הפנים, אך הוא שונה בין הגזעים השונים. אצל בני אדם ממוצא שמי יש יותר זקיקים מאשר אצל אנשי המזרח הרחוק, ואילו אצל אנשים החיים סביב הים התיכון יש יותר מאשר אצל אלה החיים באזורים הצפוניים.

השערה בנויה ממעטה ומליבה. לכל השערות בגוף יש מעטפה, אך הליבה קיימת רק בשערות הגסות וחסרה בדקות . כאשר שערה נתלשת, הזקיק נותר בעור, ולכן אין חשש מהפחתת כמות השיער לאחר תלישת שערות. רק אם נגרם נזק לזקיק ,לדוגמא: על ידי כוויה עמוקה או על ידי זרם חשמלי תיפסק צמיחת השיער באותו מקום.

 

השיער אינו צומח כל העת,  אלא במחזוריות מסויימת, שבה ניצפות שלוש תקופות: תקופת הצמיחה, תקופת הנשירה ותקופת המנוחה. אורך השיער נקבע על ידי משך תקופת הצמיחה. בשיער הקרקפת, למשל, תקופת הצמיחה ממושכת באופן יחסי (2-6 שנים) , ואילו תקופת המנוחה קצרה (מספר חודשים), ולכן שיער הקרקפת צומח כל העת. לעומתו, בשיער המכסה את הזרועות תקופת הצמיחה קצרה ותקופת המנוחה ארוכה, ולכן שיער זה קצר ונוטה להישאר באורך קבוע. ככלל, צמיחת השיער מוגברת בקיץ, לעומת החורף.

קיימים סוגי שיער אחדים, הנבדלים זה מזה בעובי ובצורה. התכונות נקבעות על ידי הזקיק, אך כל זקיק יכול ליצור כל סוג של שיער:

שיער לנוגו- זהו שיער עוברי דק, בעל מעטפת אך חסר ליבה. השיער קצר, לעיתים עם פיגמנט (מלנין) ולעיתים בלעדיו. בדרך כלל, שיער זה נושר מגופו של היילוד בגיל 7-8 חודשים. ולכן, הופעתו ביילוד מעבר לגיל זה, או במבוגר מעידה על מחלה. מובן כי פג , בגיל פחות מ 7-8 חודשים, יכול להיוולד עם שיער זה, אך עד מהרה הוא ינשור ובמקומו יצמח השיער האופייני לילדים ולפנים של נשים (שיער ולוסי).

שיער וֶלוסי – מופיע לאחר נשירת שיער הלנוגו. הוא דומה לו בצורתו החיצונית – גם הוא קצר, כ –1 ס”מ, והוא אופיני לגוף הילד ולפני האשה. ללא השפעה הורמונלית גברית, שיער זה לא ישתנה לכיוון תשעורת גברית, אפילו אם תגלח האשה את שיערה. עם ההתבגרות המינית והפרשת הורמונים בנער ובנערה, הופך השיער הולוסי לשיער של מבוגרים (שיער סופי) – בבתי השחי, באיזור הבושת, הגוף , הגפיים ועוד.

שיער סופי – שיער זה ארוך יותר ועבה יותר. בקרקפת, אורכו יכול להגיע אף למטר ויותר, באיזור הבושת אורכו 3-4 ס”מ, ואילו על פני הגוף עד 2 ס”מ. גם כאן, תלישת השיער או גילוחו אינם גורמים להארכה נוספת של השיער.

התופעה של שיעור יתר מוגדרת כהפיכת שיער ולוסי לשיער סופי.

הופעת צמיחה מתמדת, או נשירה זמנית, תלוייה בתיזמון של פעילות זקיקי השיער. אם כל הזקיקים מצויים בעת ובעונה אחת בתקופת מנוחה, ניתן לצפות בנשירת שיער ואם הם נמצאים בתקופת צמיחה מבחינים בצמיחת יתר. אולם, אם הזקיקים נמצאים במחזורי חיים שונים, כלומר: חלקם במנוחה וחלקם בצמיחה, לא ניתן להבחין בנשירה בולטת באותו זמן . קורה שנשים מתלוננות על תקופות של נשירת שיער מוגברת. במקרים אלו, יש להניח שהזקיקים נמצאים יחדיו בתקופת מנוחה.

היות שתקופה זו מוגבלת, הרי שמיד לאחריה תתחדש צמיחת השיער.

ידועים מספר גורמים בעלי השפעה על צמיחת השיער.

 

1. הורמוני מין זכריים, ובמיוחד טסטוסטרון, מביאים לצמיחה מוגברת של השיער, הן באורכו והן בעוביו, וכן מביאים לריבוי פיגמנט הצבע בתוכו. השפעה זו היא על כל השערות בגוף, פרט לאלו שבקרקפת.

2. אסטרוגן – הורמון זה פועל על השיער בניגוד להורמוני המין הזכריים. הוא מדכא את צמיחת השיער ומביא לשיער עדין ובהיר בצבעו. לפיכך מובנת השפעתן של הגלולות למניעת הריון המפחיתות את קצב צמיחת השיער.

 3. הפרוגסטרון  – הינו בעל השפעה מיזערית ישירה על השיער. פעילותו להקטנת צמיחת השיער היא עקיפה, דרך הורמונים אחרים.

4. הריון , המאופיין ברמות גבוהות של אסטרוגן ופרוגסטרון, יכול לגרום לתיזמון פעולת זקיקי השיער ולהביא לתקופות של צמיחת שיער מוגברת, או מאידך – לנשירה.

5. מחלות הורמונליות , כמו יתר פעילות של בלוטת האדרנל (בלוטת יתרת הכליה) , מחלת קושינג ומחלת הענקות, קשורות בצמיחת יתר של השיער.

6. בעיות במערכת העצבים, כמו דלקת המוח וחבלות ראש, יכולים לגרום לשיעור יתר.

7. תרופות, כגון: קורטיקוסטרואידים, מביאות לשיער יתר.

8. גורמים המביאים לגירוי העור ולהגברת חומו, כמו: גבס על רגל שבורה או חשיפה לשמש ולרוח, מביאים לצמיחת יתר של השיער.

9. רגישות יתר של זקיקי השיער  לרמות נורמליות של הורמוני מין זכריים, יכולה להביא לשיעור יתר.

גם באישה וגם בגבר, נוצרים הורמוני מין זכריים, אלא שרמתם באשה נמוכה יותר. הורמוני המין הזכריים באשה, שהעיקרי שבהם הוא הטסטוסטרון, נוצרים בשחלה, באדרנל, (בלוטת יתרת הכליה) וכן  ברקמת השומן התת עורי.

 

הסיבה השכיחה ביותר לשיעור יתר בנשים, היא העדר ביוץ, ועקב כך ייצור מוגבר בשחלה של הורמוני מין זכריים, בעיקר טסטוסטרון. למעלה משני שליש מהנשים הלא מבייצות מפתחות שיעור יתר.

 

לא כל מה שמפריע באופן קוסמטי לאשה מוגדר על ידי הרופא כשיעור יתר. והפוך – יתכן מצב של שיעור יתר שהאשה טרם תחוש בו.

מבחינה אסתטית, חומרת ההפרעה תלויה בגורמים אחדים:

1.     מספרם של זקיקי השיער כפי שנקבע ברגע הלידה. לדוגמה: אצל נשים יפניות, מספר הזקיקים קטן באופן משמעותי ביחס לנשים אחרות, ולכן, מה שאצלנו לא מוגדר כשיעור יתר, אצלן יכול להיות מוגדר מצב חמור.

2.      דרגת ההיפוך של שיער הלנוגו, הרך והעדין, לשיער מבוגרים סופי. יתכן שהאשה לא תחוש בשלבים הראשוניים של היפוך שיער הלנוגו העדין לשיער הסופי הגס יותר.

3.      היחס בין משך תקופת הצמיחה לבין תקופת המנוחה. ככל שמשך תקופת הצמיחה ארוך יותר, כך מורגש יותר שיעור היתר.

4.     העובי ודרגת הצביעה של השיער: ככל שהשערות עבות יותר ועשירות יותר בצבע, תופעת שיעור היתר מורגשת ובולטת יותר.

 

שיעור היתר הינו הסימן הרגיש ביותר לעליה ברמת ההורמונים הזכריים, אולם בהמשך ניתן להבחין בתופעות נוספות, כמו: אקנה (פצעי בגרות); הופעת עור שמנוני; שיבושים במחזור הווסת ואי סדירותו, עד כדי הופעתו כל 2-3 חדשים ויותר; חשק מיני מוגבר הגדלת הדגדגן; פיזור שיער הגוף כמו אצל זכרים (כתפיים, חזה גב וכו’…); העמקת הקול; הגדלת מסת השרירים ומבנה גוף זיכרי.

יש להדגיש כי חמש התופעות האחרונות קשורות ברמות של הורמונים זכריים גבוהות ביותר, אשר בדרך כלל נובעות מגידול.

מצבים נדירים העלולים להביא לשיעור יתר הם פעילות יתר או גידול בבלוטת יתרת הכליה (אדרנל), האופיניים לתקופת הילדות, או בעיות גנטיות המסתמנות בגיל ההתבגרות.

הופעת שיעור יתר במהלך ההריון איננה מצב שכיח, שהרי לרוב מתרחשת התופעה ההפוכה. מצב זה קשור בגירוי יתר של השחלה, והוא חולף לאחר ההריון.

יש להדגיש שלא כל אשה הפונה אל הרופא בשל “עודף שערות” אכן סובלת מהתופעה של שיעור יתר. כאשר רופא מתרשם כי יש מקום לברור התופעה, הוא יכול להעזר בבדיקות דם המשקפות רמות של הורמונים שונים, ביניהם ההורמונים הזכריים. על סמך רמת ההורמונים השונים, ניתן לדעת אם אכן קיימת בעיה הורמונלית הגורמת לשיעור יתר ומה מקור הבעיה. איבחון מקור הבעיה יועיל, כמובן, לקביעת סוג הטיפול הנחוץ.

 

כאשר הרופא קובע שאכן מדובר בשיעור יתר, אשר נובע מעודף הורמונים זכריים ולא כתוצאה מגידול, עומדים לרשותו מספר דרכי טיפול, בהתאם לבעיותיה הנוספות של האשה.

לנשים המעוניינות להרות – יותאם טיפול לגרימת ביוץ, שכן כפי שנכתב לעיל, רוב הנשים הבלתי מתבייצות סובלות משיעור יתר.

נשים שלא מעוניינות באופן זמני בהריון, יקבלו טיפול על ידי תכשירים הגורמים לדיכוי פעילות השחלות. בין מגוון התכשירים המתאימים למטרה זו מצויות הגלולות נגד הריון. גלולות אלו, בהיותן מדכאות ביוץ טובות, יעילות לדיכוי פעולת השחלה, ולהקטנת ייצור הורמוני המין הזכריים הגורמים לשיעור יתר. גם הגלולות החדישות, המכילות מינונים נמוכים של אסטרוגן ופרוגסטרון ,טובות למטרה זאת. רמת ההורמון הזכרי – הטסטוסטרון – יורדת לאחר כחצי שנה של טיפול לדיכוי פעילות השחלה. הירידה ברמת הטסטוסטרון, מביאה להטבה מבחינת שיעור היתר. אומנם, קצב צמיחת השיער קטן, אך יש לדעת שהשיער הקיים אינוי נושר. לפיכך, לאחר שקצב הצמיחה נעצר, ניתן לסלק את השערות הקיימות באמצעות שיטות פיסיקליות או כימיות.

 

 א. שיטות דפילציה – בשיטות אלו מסלקים את השערה שמעל פני העור בלבד.

ב. שיטות אפילציה – בשיטות אלו מסלקים את השערה גם מתחת לפני העור.

שיטות הדפילציה כוללות גילוח, גזיזה במספריים ושימוש בתכשירים כימיים הנמרחים על העור וגורמים להמסת השערה.

שיטות האפילציה כוללות תלישת השיער באמצעות מלקטת (פינצטה), או באמצעות שעווה. השיער יצמח שוב לאחר 2-10 שבועות, כשהדבר תלוי באיזור שעבר את הטיפול.

השיטה היעילה ביותר, והמבטיחה הסרת שיער לצמיתות, היא האלקטרוליזה – הרס השערה באמצעות זרם חשמל המוחדר דרך מחט לשורש השערה. בחצי שעה של טיפול ניתן להסיר 50-100 שערות.

ניתן לסלק שיער גם בלייזר. על טיפול זה יש לעתים לחזור מספר פעמים והוא כרוך בכוויות קלות שחולפות.

 

ניראה אם כן כי שילוב של טיפול תרופתי לדיכוי השחלה, למניעת צמיחתו של שיער חדש, יחד עם אלקטרוליזה להסרת השיער הישן, מבטיח את התוצאות הטובות ביותר.

כאשר פונה אשה מבוגרת, שאינה חפצה כבר בהריונות נוספים, או אשה שמנועה מלהשתמש בטיפול התרופתי, ניתן להציע לה פתרון ניתוחי, שמשמעו: כריתת הרחם והשחלות. גם כאשר מדובר באשה הסובלת משיעור יתר על רקע של רגישות זקיקי השיער להורמוני מין זכריים ברמה הנורמלית, ניתן להציע פתרון תרופתי בשילוב של אלקטרוליזה. תופעת שיעור היתר בנשים אלו היא לרוב משפחתית.

 

השיער בגופנו עשוי להיות יפה ומוסיף, כל עוד הוא מצוי בכמות הנכונה ובמקומות המתאימים. שיעור יתר בנשים, עלול להביא להשלכות בלתי רצויות הן מבחינה אסתטית והן מבחינה פסיכולוגית, ויכול גם להצביע על בעיה בריאותית, לרוב הורמונלית.

רוב הנשים בעלות שיעור יתר סובלות מהעדר ביוץ, ודבר זה כשלעצמו יכול להביא להפרעות, החל משיבושים במחזור הווסת וגמור באי יכולת להרות. איבחון מתאים ומוקדם וטיפול יעיל מסייעים הן מבחינה בריאותית והן מבחינה קוסמטית.