כלמידיה

המחלה נגרמת ע”י חיידק הכלמידיה טרכומטיס. מוכרים כיום כ 60 זנים של חיידק זה כשחלקם פוגעים באברי המין, אחרים – בלחמית העין ואחרים בדרכי הנשימה ובריאות.

בכל שנה מתגלים בארצות הברית כ-  4-3 מליון חולים חדשים בכלמידיה, לעומת כ – 750 אלף מקרי זיבה או 70 אלף מקרי עגבת.

ההידבקות במחלה עלולה להתרחש בכל גיל, אך אחוז החולים הגבוה ביותר נמצא בקרב אנשים בשנות העשרים לחייהם. 
במחקר שבו נבדקו כ – 13 אלף נשים בארצות הברית, רובן בגילאי 25-17, נמצא כי קרוב ל – 10% מהן נשאו את המחלה.

 

בישראל יש פחות דיווחים על המחלה, כנראה עקב חוסר מודעות אליה והיעדר בדיקה מתאימה במספר מעבדות.
בסקרים בשנות ה 70-80 נמצאה תחלואה בכלמידיה בקרב נשים פעילות מינית בשכיחות של 2%-3.25% ושל 13% בקרב גברים עם דלקת שופכה.
משנת 1966 עד שנת 2000 ירדו שיעורי היארעות כלמידיה בישראל מ-2.1 ועד 0.9 למאה אלף.
מאז שנת 2001 חלה עלייה רצופה בשיעורי היארעות כלמידיה בישראל שהגיעה לשיאה בשנת 2004, עם שיעור של 3.0 למאה אלף תושבים, אשר ייתכן שנבלמה בשנת 2005 עד לשיעור של 2.3 למאה אלף.

 

סימני המחלה מופיעים בדרך כלל כשלושה שבועות לאחר ההידבקות בחיידק, אך יכולים גם להופיע חודשים לאחר מכן. נשים עלולות לסבול מהפרשות צהובות, דימום באמצע תקופת המחזור, צורך גובר להטיל שתן ומופיעים צריבה בהטלת שתן, כאבי בטן עמומים וכאבים בזמן יחסי מין. רוב הנשים לא מרגישות כלל בדלקת ומגלות אותה בשלב מאוחר שיש כבר נזקים ממנה. 

גם אצל גברים תיתכן צריבה במתן שתן, וכן הפרשות מאיבר המין או נפיחויות וכאבים באשכים. גם פה, חציים של הגברים כלל לא מרגישים במחלתם.

 

מה מאפיין את המחלה ומהם סיבוכיה?

אצל נשים שנפגעו עלולה להתפתח דלקת צואר, דלקת רירית רחם וחצוצרות ודלקת קופסית הכבד. בהמשך עלולות להופיע הדבקויות ברחם, הדבקויות והצטלקות של החצוצרות והדבקויות סביבן וסביב השחלות. כל אלו עלולים להביא לכאבי בטן “בלתי מוסברים”, לעקרות ולהריון חוץ רחמי.

גם הסיכון שנשים הנושאות את המחלה ידבקו באיידס, אם ייחשפו לנגיף, גבוה פי שלושה עד פי חמישה מהרגיל. לעיתים מי שמשלמים את המחיר הם דווקא תינוקות, הנחשפים לחיידק בזמן המעבר בתלת הלידה. תינוקות אלה עלולים ללקות בדלקת ריאות או בדלקת של לחמית העין. [תנוקות מקבלים טיפות עינים מיד לאחר הלידה למניעת בין השאר מחלה זאת].

 

הקושי העיקרי שמציבה המחלה הוא באבחון. כ – 75% מהנשים הנושאות את המחלה הן

א-סימפטומטיות וכך גם כ – 50% מן הגברים. החולה יכול לשאת את החיידק בגופו חודשים אחדים, בלי להיות מודע לכך. בתקופה זו הוא עלול להפיץ את המחלה הלאה. אבל גם במקרים שבהם לא ניכרים כל תסמינים למחלה, היא עלולה לגרום נזק.

 

המגבלה בבדיקה זאת היא שלוקח עד 3 שבועות לקבל תשובה. דרושה פריצת דרך בפיתוח בדיקה שתהיה גם אמינה כמו זאת אך גם מהירה.

לאור הקשיים שמעמיד האבחון של החיידק רבים נוהגים לטפל במחלה על פי התסמינים ולוותר על זהוי החיידק.

 

מספר טיפולים אנטיביוטיים אפשריים כיום:

לעתים יש לחזור על הטיפול האנטיביוטי פעם אחר פעם שכן התנהגות חיידק זה ואורח חייו והתרבותו שונים מאלו של שאר החיידקים. חיידק זה מתרבה כל 72 שעות לעומת שאר החיידקים שעושים זאת כל כמה דקות. היות שהאנטיביוטיקה מסוגלת לפגוע בחיידק ברגע מאד מסוים במעגל התרבותו, הרי שבמקרה זה נדרש לקחת את האנטיביוטיקה למשך זמן ארוך יותר.

 

בארה”ב חלה חובת ביצוע בדיקת סקירה לכלמידיה לכל הנשים הפעילות מינית והשייכות לקבוצת הסיכון למחלה. הבדיקה מומלצת גם לנשים הרות, כדי למנוע את הדבקת התינוק בזמן הלידה.