דלקת נרתיק ופות

 

הפרשות ודלקות נרתיק

הסיבה השכיחה ביותר לביקורי נשים אצל הגניקולוג היא הפרשות נרתיקיות.

אבחנת המחולל וטיפול נכון בבעיה יכולים לפתור לרוב את האישה מן הטרדה הזאת ולחסוך ממנה ביקורים חוזרים ונשנים והתרוצצות מרופא אחד למשנהו

חמישה גורמים מהווים את רוב הסיבות לדלקת [וגיניטיס] או להפרשה נרתיקית:

1. חיידק הגרדנרלהוגינליס (המופילוס) כ- 33%.
2. דלקת צוואר הרחםכ- 25%-20%.
3. פטריית השמרים (קנדידה) כ- 20%.
4. טריכומונס כ-  10%.
5. הפרשה מרובה נורמלית כ- 10%.

 

מה השכיחות של הדלקות השונות?

• המחולל השכיח ביותר הוא חיידק ההמופילוס (גרדנרלה) וגינליס (Gardnerelavaginalis). חיידק הגורם להפרשה מימית רבה ומדיפת ריח.
• שניה לו בשכיחות דלקת צוואר הרחם. אמנם ההפרשה יוצאת מהנרתיק, אך מקורה הוא מצוואר הרחם. הפרשה זו מתאפיינת בכך שהיא מוגלתית וצהובה ולרוב סמיכה.
  כמו כן, לעיתים קרובות הפרשה זו מלווה בכתמי דימומים בין מחזורי הווסת או אפילו לאחר קיום יחסי מין. במקרים חמורים האישה מתלוננת על כאב בשיפולי הבטן ובאגן. הגורמים השכיחים ביותר לדלקת הצוואר הם חיידקי הכלמידיה, הזיבה וחיידקי המעיים (כמו קלבסיילה, אי קולי, פרוטאוס, סטרפטוקוקוס פקליס).
• פטריית השמרים (קנדידהCandida) מתאפיינת בהפרשה מרובה, לעתים כמו קוטג’.בעיקר גרד מטריד ובנוסף לעיתים מופיעה התנפחות עזה של השפתיים וצריבה מקומית.
• טריכומונס וגינליס, המוכר בשם מחלת ה”פינג פונג”, אשר עובר כמו כדור פינג-פונג מאישה לגבר וחוזר חלילה, גורם להפרשה מרובה בליווי גרד, צריבה בנרתיק ובשתן, הכתמה דמית ולעיתים קרובות לריח בלתי נעים.
• משלימה את הרשימה היא ההפרשה המרובה אך נורמלית. מתוך בירור מלא שנערך לאישה לא מגלה כל חיידק, נגיף, או גורם זיהומי אחר, וכמו כן אינו מגלה נזק ברקמות אברי המין של האישה.

סיבות נוספות, שכיחות פחות מביאות אף הן להפרשה נרתיקית, כגון, דלקת נרתיקית הנגרמת מדלדול רירית הנרתיק (אתרופיה) בגיל מבוגר, וכיבים בנרתיק.

 

האם יש דלקות מעורבות- וגיניטיס מעורבת של כמה גורמים יחד?

התופעה של דלקות משולבות הנגרמות על ידי צירוף של מספר מחוללים היא שכיחה ביותר, כגון טריכומונס וחיידק ההמופילוס וגינליס או טריכומונס ופטריית השמרים.

דלקות הנרתיק הנגרמות על ידי מחוללים שונים עשויותלהידמות על פי המראה החיצוני וסוג ההפרשה. לכן, על הרופא המיומן לזהות את הגורם באמצעים מדויקים יותר. יש ביכולתו של הרופא המטפל באישה לאבחן את הגורם עבור דלקת וגינאלית באופן מידיעל ידי הסתכלות במיקרוסקופ בטיפה מן ההפרשה הנרתיקית. אולם, לעיתים עליו להיעזר במעבדה הבקטריולוגית, בשליחת דגימה מהפרשת האישה לתרבית.

 

דלקת נרתיק (וגיניטיס) הנגרמת על ידי חיידק הגרנרלההוגינליס= בקטריאלוגינוזיס

ההפרשה המרובה והריח המבחיל הם האופייניים ביותר לדלקת זו. לרוב אין כל סימנים של גירוי ואין תלונות כמו גרד וצריבה, היות וחיידק זה אינו תוקף את הרקמות.

ההפרשה האופיינית הינה הומוגנית בצבע אפרפר בהיר וריח רע מאוד (לעיתים מזכיר ריח דגים).  רבים מתייחסים לחיידק זה כאל תושב קבע בנרתיק האישה גם כשאינו גורם לדלקת, לכן הטיפול יינתן רק כאשר מופיעות תלונות מצד האישה. במרבית המקרים הדלקת הנגרמת על ידי חיידק זה משולבת בחיידקים ואורגניזמים נוספים, כגון פטריות. השילוב בין דלקת בנרתיק-פטריה בנרתיק- הוא הגורם לריח הלא נעים שנודף מן ההפרשה.

ההדבקה נעשית באמצעות יחסי מין, וניתן לבודד חיידקים אלו בקרב בני זוגן של נשים שסובלות מן הדלקת. במקרים בהם החיידק נמצא אצל שני בני הזוג, ראוי לטפל בשניהם בו זמנית למניעת הדבקה חוזרת.הטיפול ניתן בכדורים דרך הפה, וכולל תכשירי אנטיביוטיקה על פי החלטת הרופא. כמו כן, ניתן לטפל במינון חד פעמי או בטיפול במשך 5-7 ימים. אחד התכשירים היותר מוצלחים הינו הפלגיל (מטרונידזול).בנטילת תכשיר זה יש להכיר את תופעות הלוואי שעלולות לכלול חוסר תאבון, בחילה או הקאה, כאבי בטן, שלשול או עצירות. לעיתים רחוקות יותר – טעם מר בפה, הפרעות בראייה, כאבי ראש, גב ופרקים, נדודי שינה ומצבי בלבול.לפרקים, עלולות להופיע תחושות של עקצוץ בנרתיק והרגשת צריבה במתן שתן. תופעות אלו חולפות מעצמן. אצל חלק מן הנשים עלול להתהוות זיהום משני בפטריית השמרים (קנדידה), בפה או בנרתיק.

 

דלקת צוואר הרחם

מעניין לדעת כי כחמישית עד רבע מהנשים המתלוננות על הפרשה נרתיקית כלל לא סובלות מדלקת הנרתיק. נשים אלו המתלוננות על הפרשה מוגלתית שלעיתים מוכתמת בדם, סובלות מדלקת הצוואר. טיפולים מקומיים כגון,נרות לדלקת בנרתיק או קרמים, הניתנים לרוב לנשים אלו מתוך אבחנה שגויה של דלקת פטריית או חיידקית של הנרתיק, כלל לא מועילים. בנוסף תורמים לתסכול האישה והרופא המטפל, בשל העובדה כי הדלקת מתמשכת ואינה מגיבה לטיפול. היות שמחוללי דלקת הצוואר נמצאים עמוק בצוואר הרחם הם יגיבו רק לטיפול אנטיביוטי שיגיע אל זרם הדם, כמו זה שניתן בטבליות דרך הפה.

בין הגורמים הידועים המביאים לדלקת הצוואר נמנים חיידקי הזיבה, הכלמידיה, נגיפי הפפילומה וההרפס, טפיל הטריכומונס וגינליס וחיידקי המעיים כמו קלבסיילה. לכל גורם זיהומי, פטריה או דלקת בנרתיק, ניתן הטיפול הייחודי המתאים לו.המצב האופייני לדלקת הצוואר היא ההפרשה המוגלתית והדימומים שבין הווסתות. היות שצוואר הרחם מודלק ופריך,הוא מדמם בקלות למגע, במיוחד אחרי מגע מיני.ההפרשה אינה מדיפה ריח רע.

היות שהדלקת מרוכזת בצוואר הרחם, היא עלולה להביא לכאב בשיפולי הבטן ובאגן במיוחד בעת מגע מיני.על פי תלונות האישה, אין מדובר על דלקת בנרתיק, סימנים כמוגירוי, גרד, או צריבה בנרתיק, אך כשההפרשה ממושכת היא גורמת לגירוי בפות ולתחושת צריבה שם.דלקת הצוואר פוגעת למעשה בתעלת הצוואר הפנימית ולא בחלקו החיצוני, לכן, חשובה בדיקה מדוקדקת לאבחון מדויק.

מבין כל הגורמים שהוזכרו כמחוללי דלקת הצוואר, ההרפס והכלמידיה ניתנים לאבחון. גם באמצעות בדיקת נוגדנים בדם. חשוב להזכיר את בדיקת משטח הצוואר (PAP SMEAR). משטח זה יכול לאבחן חלק מהגורמים לדלקת וכן לבחון את הצוואר לאיתור סרטן בשלבים ראשוניים, שהינם ברי ריפוי מוחלט.בדיקה נוספת היא הקולפוסקופיה שעיקרה סקירת צוואר הרחם באמצעות מכשיר דמוי מיקרוסקופ המאפשר בדיקה מדוקדקת יותר של צוואר הרחם בזכות יכולת ההגדלה שלו.

 

מה הטיפול המומלץ?

• הטיפול הינו מגוון וצריך להיות מותאם לגורמים המחוללים.
• להרפס- משפחת האציקלוויר.
• טריכומונס- מגיב לטיפול חד פעמי במספר תכשירי אנטיביוטיקה הנלקחים דרך הפה וניתנים לשני בני הזוג בו זמנית.
• הטיפול בכלמידיה ניתן להיעשות על ידי אחד ממספר תכשירי האנטיביוטיקה בהטבה ניכרת.
• הטיפול בנגיף הפפילומה הגורם למחלת הקונדילומה בצוואר הרחם, נעשה באופן כירורגי כמו על ידי צריבה, הקפאה או טיפול בלייזר. טיפולים אחרונים אלו מתאימים גם למצבי דלקת צוואר הנגרמים על ידי מחוללים אחרים.
• חיידקי המעיים- אנטיביוטיקה, לרוב דרך הפה.

 

 דלקת הנרתיק והפות על ידי פטריית השמרים.

תלונותיה של האישה תלויות בחומרת הנזק שגרמה הפטרייה לרקמות. במקרים קלים, הסימפטום השכיח ביותר הוא גרד והפרשה.ככל שמחמירה המחלה מופעים סימפטומים נוספים כגון, צריבה מקומית, כאב במגע מיני ואפילו בעת ניגוב פשוט. לבוש תחתון צמוד יכול להחמיר את המצב ועל כן יש להימנע ממנו בתקופת הטיפול.

הצריבה המקומית בפות לעיתים מטעה וגורמת לאישה ולרופא לחשוב כי מדובר בדלקת או פטריה בדרכי השתן.לפיכך, האישה מקבלת טיפול אנטיביוטי דרך הפה, שלא לצורך, המחמיר את מצב הפטרייה.לעיתים, פטריית הנרתיק והפות כה עזה, עד שהיא מקיפה לא רק את השפתיים, אלא גם את הירכיים, הישבנים ואזור עצם החיק. נשים הסובלות מפטריית הקנדידה אינן מתלוננות לרוב על ריח חריג. הן מתלוננות על הפרשה סמיכה, לעיתים עם חוטים וחתיכות ולעיתים כמו גבינת קוטג’.

אין מראה אופייני להפרשה פטרייתית זו, וכל מראה הוא אפשרי.

 

מה קורה בהריון?

הריון הוא מצב חריג. התרבות פטריית הקנדידה בהריון ובמיוחד בסוף ההיריון, מביאה להפרשה ירוקה אפרפרה אופיינית, המחפה את כל קירות הנרתיק, וכן להפרשה מימית שלעיתים מטעה לכיוון ירידת מי שפיר.חשוב לדעת שההפרשה המימית הפטרייתית היא חומצית, ואילו מי השפיר הם בעלי תגובה בסיסית. בנוסף, התרבות פטריית הקנדידה עלולה להתרחש ללא גרימה דלקת, ללא תלונות של גרד, צריבה וכדומה. חשוב לטפל במצב זה למניעת פטריית השמרים בפה היילוד, לכשייוולד.

 

אבחנת הפטרייה נעשית לא רק על סמך מראה ההפרשה ותלונות האישה, אלא על סמך בדיקת טיפת הפרשה במיקרוסקופ על ידי הרופא המטפל או ביצוע תרבית במעבדה.מעניין לדעת כי כ15% מן הנשים בגיל הפריון נושאות את הפטרייה בנרתיק, ללא כל סימני דלקת- כאמור ללא צריבה בנרתיק, ללא הפרשות. שיעור זה עולה ל30% בשליש האחרון של ההיריון. לאור זאת, ראוי לראות בפטרייה כתושבת נורמלית בנרתיק האישה, שרק במצב מסוים כמו נטילת אנטיביוטיקה, ירידה בתנגודת החיסונית של הגוף, זיהום בנגיף הפפילומה האנושי, הריון וסכרת- הפטרייה תוקפת את רקמות הגוף וגורמת להפרשה מרובה ותלונות כגון, גרד, צריבה, נפיחות ואודם. מצבים אלו וכן התיישבות הפטרייה במערכת העיכול עשויים לעיתים להסביר דלקת בנרתיק- תרופות לא משפיעות עליה ואינה מגיבה לטיפולים חוזרים.

טיפול בדלקת בנרתיק המוצע כיום כולל קרם תוך נרתיקי, נרות נרתיקיים וטבליות הניטלות דרך הפה.לעיתים קרובות, טיפול קצר מוביללהפסקת התלונות והסימנים של הדלקת, אך לפעמים יש צורך לחזור עליו פעם נוספת.

 

האם יש להפסיק שימוש בגלולות נגד הריון בשל דלקת פטרייתית של הנרתיק?

לא. בעבר נהגו לחשוב שגלולות למניעת הריון מביאות לשכיחות גבוהה יותר של פטריית השמרים בנרתיק. מחקרים רבים לא הצליחו לאשר הנחה זו ועל כן לא מומלץ להפסיק לקחת גלולות אלו כאשר מופיעה דלקת הנרתיק כתוצאה מפטריית השמרים.

טריכומונס
טפיל הטריכומונס גורם לדלקת דרכי המין באישה ובגבר ומועבר בעיקר באמצעות יחסי מין. באומדן גס, מעריכים כי כחמישית מכלל הנשים בעולם וכעשירית מכלל הגברים נדבקים מטפיל זה.הטפיל נוטה להימצא בנרתיק האישה ובבלוטות שסביבו, בצוואר הרחם, בצינור השתן ובשלפוחית השתן. אצל הגבר – בצינור השתן התחתון, לעיתים גם בפרוסטטה ובבלוטות המין הנוספות. המאגר היחידי בטבע לטפיל זה הינה האישה, כאשר הגברמשמש לרוב כמעביר וכנשא שלו, אלא אם כן הגבר נדבק גם הוא באופן כרוני וממושך, ואזי גם הוא משמש כמאגר.

מחקרים אחדים מראים שניתן לעיתים להידבק בטריכומונס בשירותים ציבוריים, סאונה, בבריכות שחייה, ובאמצעות שימוש משותף בבגדי ים ובמגבות.

 

איך מתבטאת הדלקת הנגרמת על ידי הטריכומונס?

רוב הנשים והגברים כלל אינם מרגישים בטפיל הנמצא בגופם, כשהוא ממתין”לשעת הכושר” כדי להתבטא. מעט הגברים שחשים בו (רובם חסרי תלונות), מתלוננים על צריבה (לרוב קלה) במתן השתן, ואילו הנשים מתחלקות לשתי קבוצות על פי חומרת הדלקת, חריפה וכרונית .

הדלקת החריפה גורמת להפרשה רבה, אפרפרה, קצפית, בעלת ריח מבחיל. כמו כן, ההפרשה מלווה בגירוי ובגרד חזקים, אודם הנרתיק וסביבתו, התנפחות ורגישות מקומיים, כאבים עזים בעת קיום יחסי מין וצריבה במתן שתן. לעיתים מופיעים כתמי דם לאחר קיום יחסי מין וכאבים חזקים בזמן הווסת ודימום ווסתי רב מהרגיל. חשוב לציין כי הריון יכול להחמיר את המצב.

הדלקת הכרונית הינה פחות דרמטית ובעלת פחות תלונות וסימנים. ההפרשה מתונה והגרד קל.

 

היות כי במקרים רבים הדלקת הנרתיקית נגרמת לא רק על ידי טפיל הטריכומונס, אלא בו זמנית גם על ידי גורמים נוספים, כגון פטריית השמרים (קנדידה) וחיידקי ההמופילוס וגינליס והזיבה. הרי שהתיאור של הדלקת והתלונות שהוזכרו אינם אופייניים רק לטריכומונס, לכן על הרופא לבדוק בתשומת לב רבה את האישה ולוודא את נוכחות הטפיל בבדיקה מיקרוסקופית, או על ידי בדיקת תרבית במעבדה.במיקרוסקופ, בחדרו של הרופא המטפל, ניתן להבחין במבנה אליפטי בגודל של כדורית דם לבנה, אשר ממנה יוצאים 4 שוטונים הנמצאים בתנועה מתמדת והגורמים לטפיל להיות בתנועת תזזיתית כל העת.

 

מהם הגורמים להדבקה על ידי הטפיל ולהחמרת הדלקת לאחר מכן?

הדלקת אופיינית לתקופת הפריון של האישה ונדירה הן בגיל הילדות, והן לאחר גיל המעבר. הטפיל מעדיף סביבה לחה בעלת חומציות נמוכה ותאי רקמה פגועים. תנאים אלו מושגים בנוכחות של דלקת נרתיקית או דלקת צווארית, כמו בדלקת הנגרמת על ידי נגיף ההרפס, חיידקים מקומיים או פטריית השמרים. גם הריון קשור בשכיחות גבוהה יותר של הדלקת, עקב חומציות נמוכה הנגרמת בשל השפעת הורמוני ההיריון. כמו כן, יש לציין כי מצבי לחץ נפשי, דיכאון וחרדה מביאים כנראה להחמרת תופעות הדלקת.

על פי מחקרים, שכיחות גבוהה יחסית נמצאה בין נוכחות דלקת הטריכומונס לבין סרטן צוואר הרחם ומצבים טרום סרטניים.

דלקת הטריכומונס אינה עוברת מעצמה וחייבים בטיפול רפואי כדי לסלקה

טיפול רפואי לאישה בלבד אינו יעיל, שכן הדלקת תחזור ותופיע לאחר קיום יחסי מין עם גבר הנגוע בטפיל. הטיפול הרפואי חייב לכלול את כל השותפים לקיום יחסי מין במשך החודש האחרון. היות שהטפיל מוצא לו למשכן לא רק את הנרתיק אלא גם את דרכי השתן, הרי שיש צורך בטיפול רפואי שישפיע על כל הגוף, ולא רק על הנרתיק. הטיפול המתאים לבני הזוג הינו בכדורים דרך הפה. לרוב, מספיקה מנה חד פעמית כדי לחסל את הטפיל.הגם שהטפיל אינו מסוכן לעובר, ואינו פוגע בהריון, הוא גורם לדלקת חמורה יותר כאשר הוא תוקף במהלך ההיריון. לפיכך, הריון אינו מהווה סיבה להימנע מטיפול כנגד הטפיל.

 

הפרשה נרתיקית מוגברת ללא דלקת

חמש עד עשר נשים מכל מאה הסובלות מהפרשה נרתיקית, אינן סובלות כלל מדלקת, וההפרשה המוגברת מקורה בצוואר או בנרתיק עצמו.ההפרשה אצל נשים אלו היא לרוב צלולה ואינה מלווה בגירוי, גרד, צריבה או ריח חריג.

לעיתים ההפרשה היא רבה ובצבע אפור בהיר רבה, לכן קשה לשכנע את האישה שאין היא סובלת מדלקת כלשהי ואינה זקוקה לקבל טיפול בדלקת בפות. אלא לרוב מדובר בפעילות מוגברת של הבלוטות הריריות שבצוואר הרחם. הבדיקה המיקרוסקופית והתרבית תקינות ואינן מגלות כל גורם חולני.הפתרון לנשים אלו, מעבר להסבר מצבן, הוא רחצה תכופה יותר.רק במקרים נדירים יהיה צורך בטיפול נוסף לבלוטות בצוואר הרחם, כמו צריבה או הקפאה.

 

האם בדיקת “פאפ-סמיר” מאבחנת את דלקת הנרתיק?

הבדיקה השנתית “פאפ-סמיר” (לאבחון מוקדם של סרטן צוואר הרחם) חשובה ביותר לבריאות צוואר הרחם והנרתיק, אך בדיקה זו אינה מיועדת לבדוק אם יש דלקת בנרתיק.

 

האם אישה יכולה לטפל בדלקת הנרתיק בעצמה?

נשים רבות אינן יודעות את ההבדלים בין הסוגים השונים של דלקות נרתיקיות. כשיש בעיה בנרתיק, יש לטפל באמצעות תרופות מרשם ולא על ידי מוצרים או תרופות שניתן לקנות ללא מרשם רופא.לכן אלו הן ההמלצות לנשים:

• אל תאבחני את עצמך! אבחון מדויק ונכון נעשה על ידי הרופא בלבד.
• אל תטפלי בעצמך. חשוב לקבל את הטיפול הנכון לכל סוג של דלקת נרתיקית. למשל: התרופה שתקני לדלקת פטרייתית עלולה להחמיר סוגים אחרים של דלקות. תרופות הנמכרות ללא מרשם רופא, אינן יעילות לטיפול בדלקות נרתיק חמורות, או דלקות צוואר הדורשות טיפול מרשם.
• לעיתים, יש יותר מסוג דלקת אחת בנרתיק וצריך לעבור בדיקה רפואית מסודרת לאבחון הבעיה.

 

האם שטיפות (דושים) גורמות לדלקת בנרתיק?

כעיקרון ההמלצה היא לא לעשות שטיפות נרתיק בדושים!

דושים עלולים לעודד דלקות על ידי הפרת האיזון הטבעי של חיידקים ופטריות בנרתיק.

דושים, טמפונים “מריחים”, סבונים גסים ודאודורנטים בספריי עלולים לגרום לדלקות. אין צורך להשתמש באף אחד מהמוצרים הללו באזור הנרתיק. הנרתיק מנקה את עצמו טוב יותר בלעדיהם! מוצרים כמו דושים גורמים יותר נזק מתועלת. הם עלולים להסתיר את הסימנים של הדלקת או “לדחוף” את הדלקת גבוה יותר לתוך חלל הבטן.

 

האם אין דושים (שטיפות) שמועילים?

על פי גישת הרפואה הטבעית ישנם דושים נרתיקיים שמועילים (על פי ד”ר גידי עירון בכתבה בעיתון “את” מאוגוסט 2001(-

• כף חומץ (רצוי חומץ תפוחים) מהול בליטר מים
• שטיפה אינטימית שמן עץ התה- כוללת טיפה (ובהמשך יותר) של שמן עץ התה מהולה בכוס מים (רצוי פיזיולוגיים)
• מליסה או מג’ורנה
• מג’ורנה בשילוב עם תמצית אכינצאה

 

מה לגבי אמבטיות ישיבה?

במקרה של דלקת הפות, אפשר להיעזר באמבט ישיבה של:

• קורנפלור מהול במים
• מים מהולים בתמצית אכילאה מיליפוליום ואפשר לשלב גם תמצית צמח קלנדולה
• מים מהולים ב”נימפאה”, הקשה להשגה בארץ

 

האם פדים או תחתוניות גורמים לדלקת בנרתיק?

הדעות חלוקות.

יש הממליצים להימנע משימוש בפדים / תחתוניות שכן שימוש יומיומי בהם, בעיקר אם תדירות החלפתן נמוכה, גורם להצטברות לחות ומהווה מצע נוח להתפתחות חיידקים ופטריות.

 

איך אישה יכולה למנוע את דלקת הנרתיק?

את יכולה לצמצם את הסיכון לדלקת בנרתיק בעתיד בין השאר על ידי היגיינה נכונה.

כדי להגן ולשמור על בריאות הנרתיק:

• צריך לשמור על הנרתיק נקי ויבש. התרחצי יום יום בעזרת סבון עדין, שטפי ויבשי היטב.
• הימנעי משטיפות (דושים), למעט דוש של כף חומץ מדולל בליטר מים. השטיפות מקלקלות את האיזון העדין בנרתיק ועלולות לגרום להתפתחות דלקת.
• הימנעי משימוש קבוע בפדים / תחתוניות.
• הימנעי מסבונים מבושמים ומוצרי ספריי נשיים לאזורים אינטימיים, כי הם מגרים את הנרתיק.
• שימי לב לנגב את עצמך מכיוון קדימה לאחור לאחר הליכה לשירותים.
• אל תלבשי בגדים צמודים והדוקים שעלולים לאגור לחות ולגרות את הנרתיק ולגרום לחיידקים או לפטריות לצמוח.
• לבשי תחתונים מכותנה. כותנה סופגת לחות טוב יותר מניילון.
• קיימי יחסי מין בטוחים והימנעי מהחלפת בני זוג רבים.
• השתמשי בקונדום.
• הורידי את רמת המתח שלך.

 

איך לספר לרופא על בעיות בנרתיק?

• ראשית כדאי שתלכי לבדיקות שגרתיות אצל הגניקולוג, פעמיים בשנה.
• ספרי לו אם יש לך סימנים שונים בנרתיק כמו ריח, תחושת צריבה או הפרשה שונה.
• הרופא שלך יבצע בדיקות לברר איזו דלקת יש לך.
• אל תהיי נבוכה. זיהומים בנרתיק נפוצים בנשים בכל הגילאים ללא קשר אם הן פעילות מינית או לא.
• שוחחי על הסימנים שיש לך בפתיחות. רוב הרופאים יבדקו אם יש לך דלקת בנרתיק רק אם תספרי להם על הסימנים שיש לך.
• עשי מה שהרופא מציע לך. טלי את התרופות במלואן ובדיוק לפי ההוראות.

 

האם בן הזוג צריך לקבל טיפול?

תלוי איזו סוג דלקת יש לך.

ואגינוזיס חיידקי (גרדנרלה) – אינו נחשב למחלת מין למרות שהוא עלול להיות כרוך בקיום יחסי מין. רוב הרופאים לא יטפלו בבן הזוג שלך, כי מחקרים רפואיים לא הוכיחו שיש תועלת לטפל בבן הזוג. אך אם הדלקות חוזרות יתכן שהרופא ימליץ על כך.

פטריות– בדרך כלל דלקות פטרייה אינן עוברות במגע מיני, כך שלא מומלץ לטפל בבן הזוג. לעיתים יש לשקול זאת כשיש לאישה דלקות חוזרות. מעט מבני הזוג עלולים לחוות סימנים וייהנו מטיפול מקומי בתכשירים אנטי- פטרייתיים.

טריכומונס – טריכומונס היא מחלה המועברת במגע מיני ובני זוג צריכים לקבל טיפול. הימנעי מקיום יחסי מין עד שהשותף שלך השלים את הטיפול והבריא.

 לסיכום

הפרשה נרתיקית הינה תופעה שכיחה וטורדנית, אך כדאי לזכור שזו איננה “מכה שאינה כתובה בתורה” וכי יש טיפול מתאים, בתנאי שהגורם המחולל יאובחן. לשם כך, הכרחית בדיקה יסודית לזיהוי סוג הדלקת והגורם לה.חשוב לדאוג שהטיפול יכלול גם את בן הזוג, אחרת, יכולה להיות הדבקה חוזרת.