שינויים פיזיולוגיים בהריון

במהלך ההריון חלים בגוף האשה שינויים, הן גופניים והן נפשיים. אחדים מהם מעוררים שמחה ותקווה, ואילו אחרים גורמים חרדה, אי נוחות ואף סבל גופני.

מרבית השינויים החלים באשה ההרה נובעים מהורמונים המופרשים על ידי העובר והשיליה. העובר בהפרישו הורמונים אלו, גורם לשינויים בסביבתו על מנת שתתאים לצרכיו המשתנים לאורך ההריון.
כדי להקטין את הספקות והפחדים, מוטב להכיר את השינויים הפיזיולוגיים – הנורמלים החלים בזמן ההריון וללמוד להבדילם מהתופעות החולניות המצריכות פניה מיידית לרופא.
דימומים בתחילת ההריון
היעלמות הווסת הוא הסימן השכיח ביותר להריון, אולם ישנן נשים שאצלם ה"ווסת" ממשיכה להופיע 2-3 חודשים בתוך תקופת ההריון, ואילו אצל בודדות היא ממשיכה אף לאורך כל תקופת ההריון. דימומים אלו בתחילת הריון יכולים לשקף מצב פיזיולוגי נורמלי, אך היות שהם יכולים לשקף גם מצבים בעיתיים, כמו הפלה, הריון חוץ רחמי, או מחלה בצוואר הרחם, יש לפנות מיד לרופא בהופעת דמם מכל סוג.
מערכת העצבים המרכזית
השינויים הרגשיים החלים באשה ההרה ידועים לכל. מוכרת העייפות והנטייה לישון בתחילת ההריון, הבחילה וההקאה, מצבי הרוח המתרוממים המתחלפים לדכאון ובעייפות כרונית. קרוב לוודאי שהסיבה לכל השינויים האלו היא העלייה ברמת הורמוני המין – הפרוגסטרון והאסטרוגן.
לב
קצב הלב וכמות הדם המוזרמת על ידו עולים בהדרגה במשך ההריון ב- 50%-30% מהרמה שלפני ההריון. עליה זו בתפוקת הלב חיונית להספקת דם וחמצן לעובר ומתבטאת בדפיקות לב מהירות המורגשות על ידי רוב הנשים, בעיקר באמצע ההריון.
מימצא נוסף השכיח בהריון הוא איוושות ("רשרושים") הנשמעות על ידי הרופא בזמן ההאזנה  ללב. לרוב, איוושות אלו אינן מעידות על מחלת לב, אלא על זרימת דם מוגברת דרך שסתומי הלב, וכן על שינוי בתנוחת הלב. תופעת ה"כמעט התעלפות" או ממש התעלפות המתרחשת לעתים במהלך ההריון יכולה להיות מוסברת בשל לחץ דם נמוך בחדשים הראשונים, תופעה  החולפת מעצמה בהמשך ההריון.
זרימת דם לרחם
במהלך ההריון עולה זרימת הדם לרחם פי 10. זרימה מוגברת זאת, נובעת אף היא מהעלייה בהורמונים ותלויה גם בתנוחת האשה; בשכבה על הגב – הזרימה קטנה, בשל הלחץ של הרחם על כלי הדם. על כן, מומלץ לאשה ההרה להעדיף  שכיבה על הצד, ובעיקר צד שמאל. זו גם  הסיבה שהתנוחה הצדדית היא המועדפת בעת ביצוע המוניטור בשבועות המתקדמים של ההריון.
כלי הדם
הרמה הגבוהה של הורמוני המין בהריון, בעיקר פרוגסטרון, גורמת להרחבת כלי הדם, עובדה המביאה להגדלה בזרימת הדם לאברים השונים, עד כדי פי 6. הרחבת כלי הדם גם מסבירה את הירידה בלחץ הדם שהוזכרה לעיל.
דם
במהלך ההריון עולה כמות הדם ב 50% . אולם, מכיוון שבתחילת ההריון עיקר העלייה היא בנוזלי הדם (פלסמה) , ולא בכדוריות האדומות, הרי שמופיעה אנמיה השכיחה כל כלך בהריון. אנמיה זו נגרמת בעיקר בשל מהילת כדוריות הדם בנפח המוגבר של נוזלי הדם, ומכונה לפיכך אנמיה מיהולית והיא  שונה כמובן מאנמיה של איבוד דם. הסיבה לעליה בנפח נוזלי הדם לא ברורה די צרכה.
עליה אחרת נצפית – בכדוריות הלבנות. עליה כזו מתרחשת בדרך כלל במצבי מחלה ודלקת, אך בהריון היא איננה משקפת מצב דלקתי, אפילו שהיא פי 3-2 מהנורמה.
גורמי הקרישה בדם והטסיות (טרומבוציטים) מוגברים בהריון ולכן שכיחות יותר תופעות של סתימת כלי דם עקב קרישי דם קטנטנים. זו הסיבה לכך שמומלץ לנשים לאחר לידה לרדת מן המיטה ולהיות ניידות, על מנת שלא יווצרו קרישי דם שעלולים לסתום ורידים או עורקים.
מערכת הנשימה
קוצר הנשימה, המאפיין נשים רבות בהריון, לא ברור לגמרי. הרחם הלוחץ על הסרעפת ודוחקה כלפי מעלה לא מסביר תופעה זו, מכיוון שהיא נצפית גם בשבועות הראשונים של ההריון, כשהרחם עדיין קטן ונמצא באגן. מחקרים מראים שהסיבה לקוצר הנשימה היא רמתו העולה של הפרוגסטרון.
שינוי אחר המתרחש בהריון הוא הגדלת נפח האוויר הנשאף והנשף, ללא הגדלת קצב הנשימות. נשימת יתר זו (היפרוונטילציה) גורמת לפינוי מהיר  יותר של דו תחמוצת הפחמן מן הגוף ועל כן לעליה בבסיסיות של הדם (PH עולה).
מערכת העיכול
מצב אופייני להריון הוא הגדלת התאבון. לא ברור אם זוהי תגובה רגשית למצב החדש או תגובה מוחית לרמה העולה של ההורמונים. לעתים, העלייה בתאבון מביאה לתופעות חריגות כמו אכילת טיח או חול, מצב הקרוי פיקָה. בַפה ניתן לעתים להבחין בהתבלטות החניכיים, עד כדי כך שהם מדממים.
בשיניים אין שינוי משמעותי ואין הפחתת סידן, כפי שרבים נוטים לחשוב.
תופעת העצירות מוכרת לרבות מהנשים בהריון. סיבתה העיקרית היא ירידה בתנועתיות של השריר החלק שבמעיים. בהשפעת הורמון הפרוגסטרון, הנמצא ברמה גבוהה, המזון שוהה זמן רב יותר ומשך עיכולו מתארך, ועל כן יותר מים נספגים ממנו והעצירות כמעט בלתי נמנעת. הפתרונות המוצעים לכך הם: שתיה מרובה, אכילה של מנות קטנות בתדירות גבוה מהרגיל, ושילוב של פירות, ירקות ומזון גס, כגון גרעיני חיטה מלאים, להאצת פעולת המעיים ולעתים קרובות סיבים תזונתיים.
צרבת היא אחד מהסימנים הבולטים להריון. מפליא לדעת שבמחקרים רבים לא נמצאה יתר חומציות בקיבה, ויש טוענים שאפילו נצפית ירידה. אם כן, מהי הסיבה לצרבת ומה ניתן לעשות כנגדה? יש החושבים שהסוגר התחתון של הוושט רפוי במקצת ועל כן התוכן החומצי של הקיבה חודר לתוכו, דבר שמביא לתחושת הצריבה. הגדלת תדירות הארוחות ושימוש בנוגדי חומצה יכולים להועיל.
הירידה בפעילות של השריר החלק מתבטאת גם בהקטנת פעולת כיס המרה, ואל כן לשכיחות גבוהה יותר של אבנים בכיס המרה, בעיקר אבני כולסטרול.
מערכת השתן
הרחם הגדל גורם ללחץ ולגירוי שלפוחית השתן, הצמודה אליו בחלקו בקדמי. מצב זה מסביר את מתן השתן התכוף שעליו מתלוננות נשים במהלך הריונן. הירידה בפעילות השריר החלק שבדפנות צינורות השתן מביאה להתרחבותם ולהאטת זרימת השתן. גורם נוסף הוא הלחץ המופעל עליהם על ידי הרחם, ההולך וגדל במהלך ההריון. מצב זה מסביר את השכיחות הגבוהה , יחסית, של זיהומים בדרכי השתן הנוטים להתפתח באזורים שבהם הזרימה היא איטית.
עור
יתר צבעוניות (פיגמנטציה) הינה תופעה אופיינית להריון ונצפית בעיקר בפטמות, בטבור, בקו האמצע מעצם הערווה לטבור ובאזורי הערווה ופי הטבעת. כן שכיחה יתר צבעוניות בפנים, בעיקר בשפה העליונה ובלחיים – תופעה המכונה "מסיכת הריון".
תופעת פסי ההריון המופיעים בעיקר בשיפולי הבטן התופחת מטרידה נשים לא מעטות ורבים מהן מתמרחות בקרמים למיניהם בכוונה למנוע אותם. מן הראוי לציין כי הרמה הגבוהה של ההורמונים השונים היא אשר מביאה לתופעה, ולכן, שום טיפול חיצוני לא יועיל.
                   stria_gravid_200x150
             סימני מתיחה על הבטן – STRIAE GRACIDARUM
על גרד בהריון מתלוננות כחמישית מן הנשים ההרות ויש כאלו המתנסות בתופעה של ציפורניים שבורות. תופעות אלו חולפות לרוב אחרי הלידה. בצקת בחלקי גוף שונים, בעיקר בגפיים התחתונות, מאפיינת נשים הרות רבות. בגפיים, ובעיקר בידיים נפוצה תחושת הנימול (יד נרדמת) כתוצאה מלחץ הבצקת על עצבי התחושה. הרמת הגפיים ומנוחה עשויים להקל כמעט על התופעה. בעבר נהגו לטפל בתכשירים לסילוק נוזלים, אולם היום טיפול זה אינו מקובל.
דליות בוורידים  שכיחות בעיקר ברגליים, אך גם בפי הטבעת ובפות. שימוש בגרביים אלסטיות ומנוחה מועילים להקטנת ממדי התופעה.
תופעות נוספות הניצפות בהריון הן נקודות חומות, בעיקר בצוואר, בפנים ובזרועות, שהינן כלי דם חדשים וכמו כן אודם בכפות הידיים. שתי תופעות צבעוניות אלו נגרמות אף הן כתוצאה מעליה ברמת ההורמונים , בעיקר אסטרוגן.
פלג גוף תחתון
כאב במפשעה – בשלב מתקדם של ההריון שכיח לשמוע נשים מתלוננות על כאב במפשעה, בעיקר בהליכה. כאב זה נובע מהתרככות מיפרקי האגן, בעיקר באיזור המפשעה – סימפיזיוליזיס, לקראת הלידה הצפויה. הימנעות מהליכה רבה ומעמידה ממושכת ולעתים קשירת האגן יועילו.
כאב רגליים
הכאב השכיח הוא באחורי הירכיים ונובע מלחץ של הרחם הגדל על עצבי עמוד השדרה מהעצבים את הירכיים. שינויי תנוחה יכולים להועיל. התכווצויות שרירים ותחושת נימול שכיחות לעתים גם הן, ולא תמיד הסיבה ברורה. בחלק מן המקרים בצקת העור תסביר את התלונה, בשל הלחץ על העצבים.
אף
לעיתים קרובות, בתקופת ההריון תופחות הריריות המצפות את הסינוסים והנחיריים. ממצב זה יכול לגרום לנזלת תמידית, בעיקר לקראת סוף ההריון, ולעתים לדימום מן האף. פניה לרופא חיונית, כדי לשלול סיבות אחרות.
הפרשה נרתיקית
בשלביו המתקדמים של ההריון, יש נשים המתלוננות על הפרשה נרתיקית מוגברת, לרוב לבנה- ירקרקה סמיכה ולעתים דלילה וצלולה. חלק מהפרשות אלו נובע מהגודש הרב של כלי הדם בנרתיק האשה וחלקן נובע מזיהום פטרייתי הנפוץ בהריון בשל רמת הסוכר הגבוהה בדם ובהפרשות האשה. הפרשה מימית יכולה לעתים להטעות לכיוון ירידת מים, ולכן, כל הפרשה המרובה מן הרגיל, ובעיקר אם היא מלווה בגרד, מצדיקה פניה לרופא.
רחם
בחודשי ההריון הראשונים הרחם אינו פעיל ואין לחוש בהתכווצויותיו. אולם, מהחודש השביעי ואילך ניתן לחוש מדי פעם שהרחם מתהדק ונהיה קשה למגע. התכווצויות לא מכאיבות אלו קרויות התכווצויות בְרַקְסטון היקְס והן ביטוי ל"התכוננות" של הרחם לקראת הלידה. התכווצויות אלו לא סדירות ולרוב לא מביאות ללידה.
משקל הגוף
גישות רבות נקוטות לגבי תוספות המשקל האידיאלית בהריון. אחת הגישות המקובלות היא שהעלייה במשקל צריכה להיות לפחות 7 ק"ג, ולא יותר מ- 15 ק"ג, כאשר משקל העובר מוערך בכ- 3.5 ק"ג, מי השפיר – כ 1 ק"ג, השליה – כ 1 ק"ג והגדלת החזה – ½ ק"ג. יתר תוספת המשקל נובע מעליה בכמות המים באברים השונים.
מינרלים
הסידן נאגר במהלך ההריון בעיקר בעובר (9%) והשאר בגוף האשה ההרה. לפיכך יש צורך בהעשרת המזון בסידן, המצוי לרוב במאכלי חלב.
ברזל לא נאגר בהריון, ועקב צריכתו הרבה לעובר, לשילייה ולאשה ההרה, יש צורך  בתוספת יומיומית, על פי שיקול דעתו של הרופא.
ויטמינים
מקובל כיום לקחת לפני ההריון ובמהלכו, לפחות עד חודש שלישי חומצה פולית 400 מיקרוגרם למניעת מומי עמוד השדרה.
ויטמינים נוספים אינם הכרחיים אלא אם כן תזונת האישה לא מאוןזנת.
שדיים
השדיים גדלים בהריון בשל התוספת הן של רקמה צינורית והן של שומן. הגדלתם מלווה לעתים בכאב או באי נוחות. בתחילת ההריון ניתן לעתים להבחין בהפרשה צלולה מהשדיים – זהו הקולוסטרום שאינו אלא החלב הראשון העשיר בחלבונים ובנוגדנים. חלב ממש נוצר רק ביום השלישי לאחר הלידה.
הפטמה עוברת בהריון שינוי צבע, ומסביבה מתפתחות בליטות שהן פתחי בלוטות חֵלֵב.
יציבה
שינוי ביציבה, כדי לאזן את הבטן הגדלה, מביא לתופעה השכיחה ביותר בהריון והיא: כאב הגב התחתון. הגוף נוטה לאחור על מנת לשמור על שיווי המשקל. כאב גב זה מיוחס לעתים ללידה או לזריקה הגבית, וללא הצדקה.
לסיכום
ידיעת שינויים אלה תועיל לאשה להבדיל בין תופעות נורמליות פיזיולוגיות לבין תופעות המשקפות מחלה או סטיה מהנורמה.
כל הזכויות שמורות © לד"ר שרגא וקסלר ול-"שער" – מכון לבריאות האישה.
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ את המידע
באתר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי,
אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום והקלטה) ללא אישור של מפעיל האתר.
לבקשת אישור 052.2453662 shraga@genicolog.net
http://a3101-tmp.s48.upress.link
מכון "שער" 03.6956867 ימים א'-ה' משעה 09:00
מכון לטיפול בלייזר בקונדילומה ובמחלות מין לנשים ולגברים
ניתוחים פלסטים גינקולוגיים ואנדוסקופיים