שיליית פתח

לאחר ההפריה בחצוצרה הביצית המופרית עושה את דרכה אל הרחם ו"נשתלת" בו.

אתר ההשתלה הינו בדרך כלל איזור עשיר בכלי דם, לצורך אספקה נאותה של מזון וחמצן לעובר המתפתח, ולכן הוא מצוי על פי רוב באזורים העליונים יותר של הרחם, הרחוקים מצואר הרחם. אזורים אלה הינם בעלי דופן עבה יותר ואספקת דם טובה יותר.

לאחר ההשתלה, הביצית המופרית ממשיכה להתחלק ובהמשך ניתן לאבחן בעובר המוקף במי שפיר, בקרומי השפיר, ובאיזור מעובה מיוחד היוצר את הקשר לרחם – השלייה.
מבנה השליה
השלייה מורכבת משני מדורים: המדור האמהי – שאליו זורם הדם האמהי, העשיר בחמצן ובמוצרי מזון, והמדור העוברי – העני במרכיבים אלו. שני המדורים מופרדים זה מזה ע"י קרום דק המונע את ערבוב דם האם עם דם העובר, אך מאפשר  לחמצן ולחומרי המזון לעבור ממדור למדור (למרות הקרום, מצליחות כדוריות דם בודדות לעבור ממדור למדור וזו הסיבה להיווצרות מצב של חוסר התאמת סוגי הדם. על מצב זה, נדון בנפרד). הדם העוברי, העשיר בחמצן ובחומרי מזון, עובר אל העובר דרך העורקים הטבוריים, ואילו דם העובר "המשומש", הזקוק לסילוק הגזים הרעילים, מגיע אל השלייה באמצעות וריד הטבור. העורקים הטבוריים והווריד הטבורי נמצאים בתוך חבל הטבור, הקושר את העובר אל השלייה.
למרות שברוב המקרים הביצית המופרית מושתלת באזורים הגבוהים של הרחם, ולכן מקום השלייה העתידית יהיה באזורים אלו, במקרים ספורים מקום ההשתלה או מיקום השלייה מצויים באזורים נמוכים יותר.
שכיחות מוגברת של מיקום שלייה באזורים נמוכים ברחם נמצאה בהריונות מרובי עוברים, שאז השלייה גדולה במיוחד ומתפשטת על שטח נרחב יותר, וכן בנשים לאחר הריונות מרובים, ניתוחים קיסריים וניתוחים רחמיים אחרים וכמו כן לאחר הפלות וגרידות. ההנחה היא שבמקרים אלו שטחים נרחבים ברירית הרחם נותרו מצולקים ולכן השלייה "מחפשת" אזורים טובים יותר להאחזות.
מקובל היום לראות בהשתלת השלייה לדופן הרחם תהליך דינמי, שאינו מסתיים ביום השתלת הביצית המופרית, אלא ממשיך אפילו עד חודשים מתקדמים יותר. ולכן, אין להתפלא אם שלייה הממוקמת בתחילה באזורים נמוכים של הרחם תמצא לבסוף באזורים הגבוהים יותר, מה שקרוי "נדידת השליה".
הרחם מורכב מגוף הרחם, שהינו מסה שרירית עבה; צוואר הרחם, שהינו תעלה העשויה ברובה מרקמת חיבור ומיעוטה מרקמת שריר; ואיזור המעבר ביניהם, שהוא החלק הגמיש ביותר של הרחם. במהלך ההריון באיזור המעבר מתרחשים השינויים הנרחבים ביותר, שכן, הוא נמתח כל העת. אם השליה ממוקמת דווקא באיזור המעבר, שהינו איזור נמוך ברחם, האשה צפויה לדמם במהלך ההריון. הסיבה לכך היא התנועתיות הרבה, יחסית , של איזור המעבר של הרחם מתחת לשלייה, שהיא מסה פחות גמישה. לפיכך, עם ההתמחות של דופן הרחם באיזור המעבר ניתקים כלי דם שליתיים מדופן הרחם וניצפה דמם רחמי.
מיקום השליה
המצב מורכב יותר כאשר השלייה ממוקמת ממש בצוואר הרחם, באיזור שידוע כי הוא עתיד להתקצר ולהתפתח עד לפתיחה מירבית של 10 ס"מ (פתיחה "גמורה" ממש לפני יציאת התינוק). איזור הצוואר צפוי לשינויים הדינמיים ביותר, ולכן, הריון שבו השלייה ממוקמת בצוואר, כלומר באיזור הפתח – צפוי לדימום לעיתים אף יותר מפעם אחת.
מקום השלייה מוגדר על פי התייחסותה לצוואר. קיימים מצבים של שלייה נמוכה, כשהשלייה לא מכסה את הצוואר; שלייה מכסה את הצוואר באופן חלקי; ושלייה המכסה את הצוואר באופן שלם – מצב הקרוי שליית פתח.
ברור כי שלייה המכסה את הצוואר באופן שלם לא תאפשר לידה רגילה ויהיה צורך בניתוח קיסרי. המצבים הקלים ביותר מאפשרים לידה רגילה, אך הדבר תלוי במצבה של האשה ובהופעת דימום.
שליית פתח קשורה בשכיחות גבוהה של דימום חסר כאבים בהריון וכמו כן במצבים פתולוגיים כמו מנח עכוז או מנח רוחבי של העובר. היות ושלייה נמוכה מפריעה לירידת ראש העובר אל האגן, היא גורמת לרחם שייראה גדול מכפי שהוא צריך להיות.
למיקום השלייה נודעת אם כן חשיבות רבה, וחשוב לדעת זאת במהלך ההריון. הבעיה היא שמיקום השלייה כפי שנקבע בחודשים המוקדמים אינו סופי וניתן לקבעו באופן מוחלט מהחודש השביעי ואילך.
מיקום השלייה נקבע באמצעות סריקה על קולית המתבצעת לאשה לאחר ששלפוחית השתן התמלאה. הסריקה העל קולית מאפשרת לקבוע אם השלייה נמוכה ולא מכסה את הצוואר; מכסה את הצוואר באופן חלקי, או מלא. דיוק הבדיקה גבוה, אך יש צורך בידיים מיומנות לקביעה זו, שכן, החלטה של שליית פתח מרכזית (המכסה את כל הצוואר) כרוכה בהמשך בניתוח קיסרי.
הסיפור האופייני של אשה עם שליית  פתח כולל מספר מאורעות של דימומים ללא כאבים במהלך ההריון. חלקם דימומים קשים המצריכים אישפוז. חלקן מגיעות לניתוח קיסרי כבר באותה פעם של דמם קשה וחלקן "זוכות" להמשיך בהריון ולהנתח באופן מתוכנן 2-3 שבועות לפני המועד הצפוי, כאשר רבים הסיכויים שריאותיו של העובר בשלות.
שליית פתח בהריון קודם יכולה לרמז להישנות הבעיה בהריון הבא, ולכן יש לעקוב בקפדנות יתר אחרי אשה זו. כאמור, יש לחפש שליית פתח בקרב נשים עם ריבוי עוברים, או בקרב אלו שעברו לידות, הפלות וגרידות, מרובים , וכן לאחר ניתוחים קיסריים וניתוחים רחמיים אחרים.
לסיכום
 שכיחות שליית הפתח היא אחת מכל 200 נשים בהריון. סימניה הם דמם ללא כאבים, החוזר במהלך ההריון ורחם הנראה גדול מכפי גיל ההריון. איבחון מדוייק ניתן לביצוע באמצעות סריקה על קולית. במקרה של שליית פתח מרכזית, הלידה היא תמיד דרך דופן הבטן ולא דרך הנרתיק.
כל הזכויות שמורות © לד"ר שרגא וקסלר ול-"שער" – מכון לבריאות האישה.
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ את המידע
באתר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי,
אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום והקלטה) ללא אישור של מפעיל האתר.
לבקשת אישור 052.2453662 shraga@genicolog.net
http://a3101-tmp.s48.upress.link
מכון "שער" 03.6956867 ימים א'-ה' משעה 09:00
מכון לטיפול בלייזר בקונדילומה ובמחלות מין לנשים ולגברים
ניתוחים פלסטים גינקולוגיים ואנדוסקופיים