ציסטות בשחלות

השחלה הינה אבר "פורה" ביותר ביצירת ציסטות וגידולים מסוגים שנים.

אנטומיה ופיזיולוגיה
השחלות, שתיים במספר, הן מיבנים עגלגלים בגודל 2-3 ס"מ ומונחות לשני צידי הרחם ומאחוריו, כשהן קשורות אליו ברצועות.
תפקיד השחלות הוא כפול: ליצור הורמוני מין – אסטרוגן פרוגסטרון ואחרים, ולייצר ולשחרר ביציות. לצורך תפקידים אלו הן מורכבות מרקמות שונות, עטופות במעטפות וכוללות ביציות בשלבי הבשלה שונים. בעת הלידה השחלות מכילות כ- 1-2 מיליון ביצים ולקראת תחילת החיים המיניים נותרות כ- 300,000.
השחלה מתפקדת תחת ההשפעה של הורמונים, המופרשים מהמוח מבלוטות הקרויות היפופיזה והיפותלמוס.
הורמונים מוחיים אלו מופרשים בדרך כלל בסדר קבוע, באופן מחזורי, ולכן גם השחלה מתפקדת באופן מחזורי, כשאורך המחזור הוא בדרך כלל סביב חודש אחד.
במהלך המחזור החודשי מבשילה, בדרך כלל, ביית אחת ובאמצע המחזור לערך היא פורצת מן הזקיק, שבו היא נמצאת בשחלה, בתהליך הקרוי ביוץ, ונאספת על-ידי החצוצרה. על כל ביצית אחת שמבשילה, כאלף מחברותיה מתנוונות.
לאחר הביוץ, הזקיק שהתרוקן מהביצית הופך להיות גופיף בצבע צהוב הוא אחראי להפרשת ההורמונים, שתפקידם בין השאר לתמוך בהריון הצעיר הקרוב לבוא.
גודלו של הגופיף הצהוב הוא כ- 2-3 ס"מ אך הוא יכול להיות גם גדול יותר ואז הוא נקרא בשם ציסטת הגופיף הצהוב.
במהלך המחזור יכולות להיווצר ציסטות מרקמות נוספות בשחלה, ולכן נהוג לחלק את הציסטות על-פי הרקמות בשחלה שמהן הן נוצרות, על-פי היותן קבועות או זמניות, או על-פי היותן שפירות או ממאירות.
מעניין לציין שבין הסוגים השונים של הציסטות ישנן כאלה המפרישות הורמונים בכמות רבה ולכן רואים לעיתים ילדה בת 8 הנראית ממש כעלמה בוגרת, בגלל הפרשה מרובה של הורמוני מין על-ידי ציסטה שחלתית.
רוב הציסטות השחלתיות הן קטנות (כ- 1-3 ס"מ) ואינן מורגשות.
כאשר הן מורגשות הדבר נגרם בשל –
                     ×         הלחץ שהן גורמות עקב גודלן
                     ×         בשל התפוצצותן ודליפת תוכנן הנוזלי אל תוך חלל הבטן
                     ×         בשל הסתובבותן על צירן וגרימת כאב עקב כך, עד כדי פקיעתן לעיתים ודימום המסכן חיים.
אמנם רוב הציסטות קטנות, אך יש כאלו המגיעות לגודל 5-10 ס"מ ודווח אפילו על ציסטה שהגיעה לגודל ענק ומשקלה היה כ- 60 ק"ג.
הציסטות יכולות להימצא בשחלה אחת או בשתיהן, להיות בודדות או מרובות.
לעיתים פונה אישה לרופא בשל כאב עמום באיזור המפשעה, שלפעמים מקרין לאיזור הירך, ובבדיקה גופנית מתגלה, ציסטה שחלתית באותו צד. בדיקה גופנית מתגלה, ציסטה שחלתית באותו צד. בדיקה חוזרת לאחר הווסת קורה שהציסטה נעלמת. לכן, עקב תופעה זו, נוהגים רופאים רבים לזמן את האישה לבדיקה חוזרת כעבור זמן מה על-מנת לראות את הציסטה קבועה או זמנית.
טיפול מקובל המועיל להקטנת הציסטה ואף להעלמותה הוא באמצעות הגלולה למניעת הריון. גלולות אלו מונעות ביוץ על-ידי מניעת שחרור ההורמונים המוחיים, האחראים לתפקוד השחלה ולצמיחת מרכיביה השונים, כולל הציסטות.
גורם נוסף בעל חשיבות בהערכת הציסטות הוא גודלן. מקובל שעד גודל מסוים ניתן להמתין ולחזור ולבדוק כעבור זמן, ואילו מעבר לגודל זה יש לזמן לניתוח לכריתת הציסטה, או השחלה בשלמותה, עקב הסיכוי הרב יותר לסיבוכים או לממאירות כאשר הציסטה גדולה.
גם גילה של האשה הינו בעל משמעות, ואין דין ציסטה באשה בשנות פוריותה כדין ציסטה בילדה לפני שנות הפוריות, או באשה לאחר שנות הפוריות.
כאשר הרופא מבקש לדעת פרטים נוספים לגבי הציסטה, או אם קיים ספק באבחנתה, ניתן להיעזר בבדיקת אולטרה-סאונד, בצילום רנטגן של האגן, או בשניהם.
אבחנה מבדלת
כדאי לדעת כי קיימים מצבים נוספים הגורמים לתלונות ולמימצאים הדומים לאלו של ציסטה. לעיתים הם כל-כך דומים עד כי רק בניתוח הם מתגלים. ולדוגמא: מיומה (שרירן) הבולטת מדופן הרחם אל חלל הבטן – מיומה כזאת הבולטת לצד הרחם יכולה להטעות ולתת תמונה המתאימה בדיוק לציסטה שחלתית.
מצבים נוספים כאלו הם שלפוחית שתן מלאה, לולאת מעיים, מורסה באגן, הריון חוץ-רחמי, חצוצרה נפוחה, כליה שלא במקומה, שטף-דם בשריר הבטן או רחם כפול עם הריון בקרן אחת.
אבחנה
בדיקה חוזרת כעבור פרק זמן, תגובת האישה לגלולות למניעת הריון (במידה וניתנות ), בדיקת אולטרה-סאונד, או צילום רנטגן  – כל אלה יכולים להועיל ולסייע לדיוק האבחנה.
יש לציין את בדיקת הדופלר המסייעת לדעת אם לציסטה יש מאפינים סרטניים.
גם בדיקת דם של סמן [מרקר] CA125  עשויה לסייע בנושא זה.
ציסטות שחלתיות יכולות להופיע גם בזמן ההריון, ואז הגישה המועדפת היא המתנה ככל שניתן. הציסטה יכולה להעלם, ואם לאו – המועד הנוח לניתוח הוא השליש השני בהריון.
טיפול
לעיתים אין מנוס מניתוח במועד מוקדם יותר בשל כאבים עזים או סיבוך אחר המתחייב התערבות. הציסטה מוגדרת גם כגידול, ולצורך ההחלטה אם הגידול שפיר או ממאיר היא מועברת לאחר כריתתה בניתוח לרופא פתולוג. המשך הטיפול, במידה ויידרש, ייקבע בין השאר על-פי דו"ח הפתולוג.
על ניתוח לכריתת ציסטה ניתן לקורא בפרק הדן בלפרוסקופיה.
ציסטה ממאירה מחייבת טיפול הכולל ניתוח חוזר, טיפול בחומרים כימיים והקרנות – כל טיפול כשלעצמו, כולם יחד, או בשילובים שונים.
לסיכום
רוב הציסטות השחלתיות הינן שפירות – רובן נעלמות מעצמן, מיעוטן אחרי טיפול תרופתי, ואחוז קטן מחייב כריתה בניתוח. חשיבות הבדיקה הגניקולוגית התקופתית היא, בין השאר, לאיתור הציסטות השחלתיות ולמעקב אחריהן כאשר הן קיימות.
כל הזכויות שמורות © לד"ר שרגא וקסלר ול-"שער" – מכון לבריאות האישה.
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ את המידע
באתר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי,
אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום והקלטה) ללא אישור של מפעיל האתר.
לבקשת אישור 052.2453662 shraga@genicolog.net
http://a3101-tmp.s48.upress.link
מכון "שער" 03.6956867 ימים א'-ה' משעה 09:00
מכון לטיפול בלייזר בקונדילומה ובמחלות מין לנשים ולגברים
ניתוחים פלסטים גינקולוגיים ואנדוסקופיים