מנופאוזה – הפסקת הווסת – גיל המעבר

הפסקת הווסת – מנופאוזה – מוגרת ככזאת כאשר עוברים על האישה 12 חודשים בלי מחזור. בדרך כלל זה קורה בין הגילים 45-55, אבל תהליך זה יכול להימשך בין שנתיים לחמש שנים, ולעתים אף יותר מזה.

הסיבה לתהליך זה היא הפסקת פעילותן של השחלות.

תפקיד השחלות הוא לייצר ביציות ואגב כך הן מייצרות בעיקר שני הורמונים: אסטרוגן ופרוגסטרון.

הפסקת פעילות השחלות, כולל יצור ההורמונים נעשית באופן הדרגתי.

כתוצאה מירידה, עד הפסקה מוחלטת של יצור ההורמונים הללו מתרחשים בגוף האישה שנויים רבים: דפנות הנרתיק נעשות דקות, יבשות ושבירות מה שמביא לצריבה וליובש כולל בזמן יחסי מין. השפעה דומה חלה על דפנות שלפוחית השתן, מה שגורם לצריבה ולתחושה של כמו דלקת שלפוחית השתן.

הירידה ברמות ההורמונים מביאה גם לשינויים במצב הרוח, להיחלשות הזיכרון ולגלי חום וגלי הזעה.

עקב חשיבות ההורמונים לשמירת חוזקן של העצמות, הירידה ברמתם מביאה להתפתחות מחלת דלדול העצם – אוסטאופורוזיס.

גם הלב מושפע מתהליכים אלו ובתקופה זאת גם נצפית עליה במחלות לב.

 

קשר בין עישון והפסקת המחזור החודשי

הוכח לאחרונה קשר ישיר בין הפסקה מוקדמת של המחזור החודשי, לפני גיל 45 שנה, לבין משך העישון וכמות הסיגריות ליום.
עוד הוכח שהפסקת העישון מביאה לתוצאות טובות 10 שנים לאחר מכן.

מה ניתן לעשות עם גלי חום?
אחת מהתופעות היותר קשות של גיל המעבר הם גלי החום שלעתים מלווים בגלי הזעה.

אלו תרופות, מוצרים טבעיים ומזונות מוצעים כיום למניעת תופעות אלו?
תרופות
×         הורמון תחליפי הכולל אסטרוגן בלבד, או אסטרוגן ופרוגסטרון בשילובים שונים. ההורמון התחליפי יכול להינתן באופנים הבאים:

  • טבליות
  • מדבקות עוריות
  • ג'לי למריחה על העור
  • נרות נרתיקיים
  • קרם נרתיקי

×         כדור כנגד יתר לחץ דם ולמניעת מיגרנה

×         כדור כנגד דיכאון ובמינון נמוך יעיל במשהו כנגד גלי חום

 

מוצרים טבעיים ומזונות
×         טבליות טבעיות על בסיס צמח הקוהוש השחור המכילות:

מיצוי צמח הצימיציפוגה (הקוהוש השחור), תרכובת סידן, ויטמין D3, אבץ, נחושת, מנגן, מגנזיום סטראט, סודיום סטארץ' גליקונט, צלולוז, סיליקון דיאוקסיד, אינדיגו קרמין, סנסט צהוב

×         תמצית טהורה של מוצקי סויה מסיסים המהווה מקור טבעי ומרוכז של פיטואסטרוגנים וסידן. הכמוסות מכילות:
תמצית מוצקי סויה מסיסים, פחמת סידן, איזופלבונים, דאידזין, גניסטיין

×         טבליות תמצית סטנדרטית מצמח הצימיציפוגה המכילות:
תמצית צמח הצימיציפוגה (הקוהוש השחור), צלולוז, לקטוז, קמח תפוח אדמה, מגנזיום סטראט, שמן מנטה

×         כמוסות תערובת שמנים וצמחים בתוספת ויטמין E המכילות:
שמן בורג', תמצית יאם, שמן חמניות, פוקוס, שמן דגים, חסת ים, שמן זית, שעוות דבורים צהובה, ויטמין E, יוד

×         מוצרי טופו (סויה) – המכילים פיטואסטרוגנים

×         מוצרי סויה – המכילים פיטואסטרוגנים

 

האם חובה לקחת את טבליות ההורמון התחליפי יום יום?

בהחלט לא. ניתן לקחתם אפילו כל יומיים – שלשה ואפשר גם לשלב בטיפול טבליות טבעיות.

 

האם ישנה תזונה לטיפול ולמניעת תופעות של גיל המעבר?

הרפואה המערבית טרם מצאה פתרונות יעילים לתופעות גיל המעבר הכוללות: גלי חום, הזעה, מצבי רוח הפכפכים, יובש בנרתיק ונדודי שינה.

 

בשנים האחרונות הצביעו מאמרים מדעיים על כך שתזונה מאפשרת לצמצם ולמנוע את מגוון תופעות גיל המעבר.

 

מהי התזונה הזאת העשויה להועיל לנשים הסובלות מתופעות גיל המעבר?

הכוונה לפיטואסטרוגנים שהם אסטרוגנים צמחיים, שמצויים במזונות מסוימים, בעיקר במוצרי סויה. לפיטואסרוגנים השפעה דומה לזו של האסטרוגן הנשי, וכך הם יכולים להוות תחליף טבעי לטיפול הורמונלי מלאכותי, הגורם לתופעות לוואי שונות והחשוד כמגביר את הסיכוי לסרטן השד ולסרטן רירית הרחם, לאחר צריכה לאורך זמן.

 

הפיטואסטרוגנים נקשרים לקולטנים (רצפטורים)  אליהם נקשרים גם הורמוני המין הנשיים.

בגיל המעבר, במהלכו הגוף מפסיק לייצר אסטרוגן, נגרמות תופעות לוואי שהפיטואסטרוגנים מצליחים למתן.

בגילאים אלו נשים גם חשופות למחלות לב, סרטן השד ואוסטיאופורוזיס, ולכן חשוב פי כמה לאזן את החסר ההורמונלי בגוף בעזרת התחליפים הללו.

 

מדוע אצל נשים במזרח נצפית שכיחות נמוכה של תופעות גיל המעבר?

במחקרים נמצא שכ- 60% מהנשים בגיל המעבר בארצות הברית, מתלוננות על תופעות לא נעימות שהן חוות, לעומת כ- 15% בלבד, מהנשים בגילים זהים ביפן.

ד"ר מרגרט לוק, אנתרופולוגית מאוניברסיטת מונטריאול, בדקה את הנושא בקרב מעל ל- 1000 נשים יפניות בגיל המעבר. היא מצאה כי רובן לא סבלו מהסימפטומים המטרידים האופייניים לגיל המעבר בזכות תפריט עשיר במוצרי סויה.

בנוסף נמצא אצלן שכיחות נמוכה של מקרי סרטן השד והשחלות ושל אוסטיאופורוזיס כנראה הודות לצריכת מוצרים שמקורם בסויה, לעומת נשות המערב שצורכות בממוצע 7-5 מ"ג ליום בלבד.

 

מה לגבי מחלות לב אצל נשים בגיל המעבר ולאחריו?

על פי הסטטיסטיקה, מחלות לב הן גורם המוות העיקרי בנשים בגיל המעבר. אחת מתוך תשע נשים בנות 63-45 חולה במחלת לב. אחרי גיל 65 השכיחות עולה פי 3, לאחת מתוך שלוש.

 

לנשים אל, וגם לכל האוכלוסיה, מומלצת תזונה המבוססת על דגי ים, בעיקר מהים הצפוני כמו: סלמון, מקרל, בקלה, הליבוט, וכן טונה וסרדינים, שמכילים כמות גדולה של שמנים מסוג אומגה 3. זוהי חומצה שומנית רוויה, שבניגוד לאומגה 6 ואחרות יש לה השפעה מיטיבה על מערכת הלב וכלי הדם.

שמנים מסוג אומגה 3 יעילים גם כנגד גידולים ממאירים.

לכל הפיטואסטרוגנים יש גם פעילות נוגדת חמצון ולכן הם מעכבים התפתחות מחלות לב ומונעים הזדקנות תאים.

מזונות נוספים בעלי פעילות נוגדת חימצון הם: פטל, ענבים, תותים, אוכמניות, גזר ועגבניות.

 

איך מכינים את פולי הסויה לאכילה?

מומלץ להשרות פולים יבשים במים למשך הלילה, כדי לנטרל מהם את הגזים, ולמחרת לבשל אותם, כי ההרתחה מנטרלת את הגורם שמפריע בעיכול החלבון המצוי בסויה הגולמית.

אפשר להשתמש בהם בתבשילים, בצלי ובמרק.

כוס פולי סויה מבושלים מכילה פיטואסטרוגנים בכמות המקבילה לזו שיש בטבליית הורמון אסטרוגן סינתטי.

בפולי סויה ניתן עוד להשתמש לאפיה. קמח סויה יכול להחליף קמח לבן. פתיתי סויה, שטעמם נייטרלי, מתאימים כתוספת למרק. מפולי סויה אפשר גם להכין קציצות וכמו כן לשלבם בפשטידות. חלב סויה יכול להוות תחליף לחלב פרה. טופו – עשוי לשמש תחליף לגבינה וניתן גם לשלבו בסלט או בתבשילי ירקות.

 

האם הסויה מתאימה לכולם?
כ- 30% מהנשים סובלות מתגובה אלרגנית למוצרי סויה, ולכן להן מומלץ להשתמש בפיטואסטרוגנים שאינם ממקור הסויה.

לאלו מומלץ לצרוך אבקת פשתן, שמכילה ויטמין E, ולא גרגירי פשתן, כי ספיגתם במעיים פחות טובה. אבקת פשתן יכולה להוות תוספת למרק, ליוגורט או לסלט.

אופציות נוספות למוצרים אלה, שהמשותף להם הוא שהם מכילים מגנזיום, ויטמין E   וויטמין B הן: נבטי אלפלפא, לחם מחיטה מלאה, קטניות, בצל, פטרוזיליה, אניס ותה ירוק.

צמחי מרפא המומלצים לגיל המעבר הם אגנוס קסטוס וקוהוש שחור, שעוזרים להפגת נדודי שינה, עצבנות וגלי חום, יובש בנרתיק, וכן להשגת איזון הורמונלי. את המינון יש להתאים בעזרת איש מקצוע.

תזונה לנשים בגיל המעבר חייבת לכלול ויטמין E (עוזר להקטנה עד סילוק סימפטומים אופייניים של גיל מעבר ויעיל כנגד מחלות לב), סידן ומגנזיום (נגד אוסטיאופורוזיס) וכל הויטמינים מקבוצת B (להגנה מפני מחלות לב והרגעת מערכת העצבים). מכיון שטרם התבררו כל תופעות הלואי של הפיטואסטרוגנים מומלץ להיוועץ עם איש מקצוע באשר למינון הראוי.

 

על פי עקרונות התזונה הסינית לנשים בגיל המעבר מומלצים המזונות הבאים:

פטל, אוכמניות, אגוזי מלך, ירקות עליים, דייסת שיבולת שועל, אורז מלא ואפילו בשר אדום בכמות מועטה. כל אלה נחשבים כ"מחזקי דם" מבחינה אנרגטית.

גיל המעבר מוגדר אצל הסינים כ-חוסר ין של הכליות.

הין הוא האנרגיה הנקבית, הסופגת, הלחה והמקררת, לעומת היאנג שהינו האנרגיה הזכרית, המוחצנת והחמה.

בגלל שלאישה בגיל זה יש מחסור בין, אלמנט היאנג באופן יחסי מתחזק וגורם לתופעות כמו גלי חום ואי שקט.

התזונה הסינית גורסת כי צריכה יומית של מזון מחזק ין יכולה להקל על הסימפטומים, למשל באמצעות נבט חיטה, קטניות מאש, נבטי אלפלפא, דוחן, שעורה, ערמונים, ביצים ושעועית שחורה ולבנה. הפיטואסטרוגנים שייכים לקבוצת מחזקי הין.

 

מהי בדיוק האוסטיאופורוזיס, ומה ניתן לעשות כנגדה?
מהי אוסטיאופורוזיס?

הפירוש המילולי של אוסטיאופורוזיס הוא "עצמות דלילות". בעברית נקראת המחלה "דלדול העצם" והיא מאופיינת באיבוד מסת העצם. העצמות נעשות דקות וחלשות, וכתוצאה מכך עולה הסיכון לשברים. העצמות הנפגעות חלשות יותר ונוטות להישבר עקב פגיעות מזעריות, כמו מעידה, היתקלות בשטיח, ואפילו ללא פגיעה כלשהי.

 

כיצד נבנית העצם?

בעצם מתחוללים במקביל שני תהליכים: תהליך בניה (על ידי תאי בניה) ותהליך הרס. עקב שני תהליכים אלה, המבוקרים על ידי הורמונים שונים וכן על ידי ויטמין D, העצם שומרת על צורתה ועל חוזקה. תאי הבניה יוצרים תשתית העשויה מסיבי חלבון, כשעליהם ובתוכם מושקע סידן. בתהליך ההרס העצם מאבדת הן את סיבי החלבון והן את מישקעי הסידן.

עד גיל 30-35 תהליך הבניה מתגבר על תהליך ההרס ולכן, העצם מתחזקת. מכאן ואילך, תהליך ההרס מתגבר והשלד מתחיל לאבד רקמת עצם בשיעור של 1% לשנה. אצל נשים, עם הפסקת פעילות השחלות והעלמות המחזור החודשי, תהליך ההרס מואץ ואובדן רקמת העצם יכול להגיע לשיעור של 3-8% מדי שנה.

העצם בנויה מחלק חיצוני הקרוי קליפתי וחלק פנימי הקרוי רשתי. החלק הקליפתי נוקשה וצפוף יותר והוא מהווה את רוב המסה בעצמות הארוכות שבגוף  (כמו בגפיים).

החלק הרשתי כשמו כן הוא – צפוף פחות ונראה כמו רשת. חלק זה מהווה את רוב המסה של החוליות בעמוד השדרה וכן הוא נמצא בחלקו הפנימי של עצמות הגפיים ויתר העצמות הארוכות. תהליך ההרס פוגע בעיקר בחלק הרשתי.

 

כיצד מתרחש תהליך איבוד העצם?

באופן תקין, מתקיימים תהליכי בנייה והרס עצם במקביל. תהליך דינמי זה שומר על בריאותו וחוזקו של השלד. כאשר תהליך "הרס העצם" מהיר יותר מתהליך ה"בנייה", התוצאה היא איבוד עצם.

 

מה גורם לאיבוד עצם?

אצל נשים, תהליך בניית מסת העצם מגיע לשיאו בסביבות גיל 35. עד לגיל 50, תהליכי הבנייה והרס העצם שווים ולכן יש שמירה על מסת העצם. בתחילת שנות ה- 50, עם הירידה ברמת הורמון האסטרוגן בדמה של האישה, וכתוצאה מכך הפסקת מחזור הווסת, תהליך הרס העצם מואץ בהשוואה לתהליך בניית העצם. אי לכך, בשנים הראשונות שלאחר הפסקת המחזור עלולה האשה לאבד עד כרבע ממסת העצם שלה.

 

מה הקשר בין גיל המעבר לאוסטיאופורוזיס?

גיל המעבר מציין את התקופה של הפסקת מחזור הווסת. הפסקת מחזור הווסת הינה תהליך טבעי הנובע מהפסקת פעילות השחלות, המפסיקות לייצר את ההורמון הנשי אסטרוגן. לאסטרוגן יכולת שמירה על העצם, ולכן הירידה המהירה ברמות האסטרוגן בגוף, עם הפסקת מחזור הווסת, גורמת לעלייה בפעילות "הרס העצם" ולאיבוד עצם מואץ.

 

במה מתבטאת מחלת האוסטיאופורוזיס, ומנה תוצאותיה?

דלדול מסת העצם בחוליות מביא להריסתן וקריסתן, וכתוצאה מכך לכאבי גב, הגבלה בתנועה, קיצור גובה הגוף וכפיפתו , עד כדי גיבנת.

הרס העצם בחלקה העליון של עצם הירך [צואר עצם הירך] גורם לשבר ואי יכולת להלך , והרס העצם באמת היד (בחלק  הקרוב לכף היד) גורם לשבר, לעיוות הצורה, לכאבים ולהגבלת הפעילות.

שברים בחוליות הגב קורים אצל כרבע מהנשים הלבנות העל גיל 60 וקומתן של נשים בלתי מטופלות יורדת ב 5 ס"מ בממוצע.

שבר באמת היד נפוץ פי 10 בנשים בגיל  60 לעומת נשים בגיל 35.

שבר צוואר הירך עולה בשכיחותו פי 60. מגיל 45 לגיל 85 (ומגיע עד כדי 20 מקרים ל- 1000 נשים).

שכיחותם של השברים עולה פי 10 ויותר על שכיחות סרטן הרחם בנשים ועל פי מחקרים נמצא כי כחמישית מן הנשים הלוקות בשבר נפטרות במהלך 3 חודשים מהארוע וכשליש עד חצי במהלך השנה. כמחצית מן החולים, לרוב חולות, הסובלים משבר זה נותרים נכים וזקוקים לטיפול סיעודי.

הסיבה לשיעורי התחלואה והתמותה הגבוהים היא חוסר היכולת להינתח ולחזור לפעילות גופנית, הריתוק למיטה והתפתחות סיבוכים אופיינים למצב זה (דלקת ריאות, דלקת ורידים, היווצרות קרישים בכלי הדם ונדידתם לאברים חיוניים).

גם הגברים לוקים במחלה זו אך שכיחותה בקרבם נופלת פי 6-8  מאשר בקרב נשים.

נראה אם כן שהאוסטיאופורוזיס הינה "מחלה שקטה" כשבשלביה הראשונים אין המחלה מתבטאת בסימנים חיצוניים, ונשים רבות אף אינן מודעות לכך שהן סובלות מאוסטיאופורוזיס.

רק בשלבים מתקדמים מופיעים איבוד קומה, כאבי גב, הופעת גבנון ונטייה לשברים, שגורמים להגבלות בתנועה ועלולים לגרום לנכות, כמתואר לעיל.

 

מהם סוגי האוסטיאופורוזיס?

הצורה השכיחה ביותר היא זו הנובעת מדלדול העצם כתוצאה מעליה בגיל ומהפסקת פעילות השחלות והיא קרויה אוסטאופורוזיס ראשונית. האוסטאופורוזיס הראשונית מתחלקת לשני סוגים: סוג 1 מיוחס לזו המופיעה אחרי הפסקת הווסת (POSTMENOPAUSAL – OSTEOPOROSIS) , ואילו סוג 2 מיוחס לזו המופיעה מזיקנה (SENILE OSTEOPOROSIS).

הגיל הממוצע בסוג 1 הוא 50-70 ושכיחות היפגעותן של נשים היא פ 6-8 מגברים. הגיל הממוצע בסוג 2 הוא מעבר לגיל 70 והנשים נפגעות רק פי 2 מהגברים.

העילה העיקרית להיווצרות אוסטאופורוזיס מסוג 1 היא חסר הורמון האסטרוגן הגורם להגדלת אבדן העצם, להקטנת היווצרות ויטמין D ולהקטנת ספיגת הסידן במעי.

בסוג 2 הידלדלות הסידן בעצם נובעת מתהליכים הקשורים בגיל.

צורה שניה ונפוצה פחות היא אוסטאופורוזיס משנית הנובעת ממצב ראשוני אחר כמו לקיחת תרופות מסויימות כגון סטרואידים, דלקת פרקים ראומטואידית, פעילות יתר של בלוטת התריס, פעילות יתר של יתרת הכליה ומחלות כבד וכליה כרוניות.

 

מהם גורמי סיכון לאוסטיאופורוזיס?

×                נשים וגברים בגיל מתקדם

×                מבנה גוף רזה

×                עישון

×                צריכה גבוהה של קפאין

×                שתייה מרובה של משקאות אלכוהוליים

×                היסטוריה משפחתית של אוסטיאופורוזיס

×                תזונה דלה בסידן

×                תזונה עשירה במלח ובחלבונים

×                מיעוט בפעילות גופנית

×                הפסקה מוקדמת של מחזור הווסת (לפני גיל 40) "טבעית" או לאחר ניתוח כריתת שחלות

×                נשים שלא ילדו

×                שימוש בתרופות מסויימות כמו סטרואידים (קורטיזון) ותרופות נגד אפילפסיה

 

איך מאבחנים את המחלה?

לרוב האיבחון נעשה באמצעות בדיקת צפיפות עצם. השיטה המדוייקת ביותר היא שיטת ה DXA, שמבוססת על צילום רנטגן. הבדיקה נותנת מדד כמותי למידת צפיפות העצם.

לרוב נבדקים שני אזורים בגוף האישה: עמוד השדרה בחוליות 4L – 1L וצוואר הירך.

התוצאה כוללת 3 נתונים:

התוכן המינרלי של העצם – BMC הנמדד בגרמים

צפיפות המינרל בעצם – BMD הנמדד בגרמים לסנטימטר מרובע

ודירוג T הנמדד ביחידות סטית תקן

 

המדד האחרון, מדד T מבטא את התוצאה בנבדקת ביחס למסת שיא של עצם בנבדקת צעירה.

תחומי תוצאות הבדיקה לאוסטאופורוזיס בהתאם לדירוג T, לפי הגדרות ארגון הבריאות העולמי WHO הם:

תקין – ערך T בין 1+ ל 1-

נטיה לירידה במסת העצם – ערך T בין 1- לבין 2.5 –

אוסטאופורוזיס – ערך T קטן יותר מ 2.5 –

 

כיצד ניתן למנוע את הופעת האוסטאופורוזיס?

גיל שיא  צפיפות העצם בנשים הוא 30-35. לפיכך, החל מתקופה זו, אם כי יפה שעה אחת קודם, יש להקפיד על דיאטה עשירה בסידן (ראו טבלה) ועל פעילות גופנית ולהימנע מעישון ומשתיית אלכוהול.

חוסר פעילות מביא לאבדן עצם, ואילו פעילות מוגברת מביאה להגדלת מסת העצם.

לפני שמתחילים בפעילות מוגברת יש להיוועץ ברופא.

פעילויות מומלצות הן הליכה מהירה, ריצה, רכיבה על אופניים ותרגילי התעמלות . פעילות מיזערית השומרת על מסת העצם היא הליכה נמרצת למשך 30 דקות ברציפות, 3 פעמים בשבוע. שחיה אינה מחזקת את העצם, שכן אינה פועלת כנגד כוח הכובד, אך היא טובה לתפקוד הלב והריאות ולשיפור הכושר הגופני הכללי.

 

קלוריות סידן מאכל קלוריות סידן מאכל
590 70 בוטנים קלויים ללא קליפה 690 80 אגוזים
80 115 גבינה לבנה כחושה 30 85

במיה מבושל

190 200 גבינה מלוחה חצי שמנה 15 480 גבינה מותכת רבע שמנה
300 740 גבינה קשה 75 115 גבינת קוטג' בחושה
150 130 גלידת שמנת 215 720 גבינה קממבר
350 80 דג בקלה 310 350 סרדינים, עם עצמות
350 130 סלט חומוס 140 90 זיתים ירוקים כבושים
500 90 חלבה 40 100 חלב מפוסטר דל שומן
80 120 יוגורט 685 100 טחינה
30 200 כרוב עלים, מבושל 45 225 כרוב עלים, חי
250 110 לחם 34 110 לבן דל שומן
120 70 מוצרים מפולי סויה 300 170 מישמיש מיובש
500 230 שוקולד חלב 26 175 פטרוסלינון
155 100 שמנת חמוצה 430 90 שוקולד מריר
270 220 תאנים מיובשות 664 260 שקדים קלויים
25 75 תרד מבושל

בתקופת הפריון אשה זקוקה ל- 800-1000 מ"ג סידן ליום בהריון ובהנקה הדרישה עולה ל – 1500 מ"ג ובתקופה שלאחר גיל 35-40 מומלץ לצרוך בתפריט היומי 1000-1500 מ"ג תפריט שאינו מכיל מוצרי חלב איננו מכיל, בד"כ יותר מ- 500 מ"ג סידן והכמות פחותה מהדרוש.

אם לא ניתן לתגבר את מנת הסידן האמצעות מוצרי מזון, כדאי להיועץ ברופא ולקבל מירשם לכדורי סידן. אין לקחת כדורים אלו ללא יעוץ רפואי.

 

כיצד  לנהוג בתקופה שלאחר הפסקת הווסת?

נוסף על הדאגה להעשרת המזון בסידן ולהגברת הפעילות הגופנית, ניתן להסתייע בטיפול תרופתי. יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הטיפולים התרופתיים המתאימים. [ראו כתבה נפרדת על יתרונות וחסרונות של טיפול תחליפי הורמונלי]

טיפול אפשרי נוסף הוא הפלואור, שהוכח שהוא מסוגל להכנס אל תוך מיבנה העצם ולחזקה. טיפולים אחרים בעת הצורך הם הורמוני הקלציטונין, הורמונים אנבולים וכן הורמון הפרה תירואידי.

 

מהם הטיפולים המוצעים כיום כנגד אוסטאופורוזיס?

×         פוסלן, אלנדרונאט

×         רלוקסיפן [אביסטה]

×         הורמונים תחליפיים [אסטרוגן ופרוגסטגן]

 

מהי אביסטה?

אביסטה EVISTA נמנית עם קבוצת SELECTIVE ESTROGEN RECEPTOR MODULATORS =ESRM אשר מותווית למניעת דלדול העצם (אוסטיאופורוזיס) בנשים לאחר הפסקת מחזור הווסת.

 

כיצד פועלת אביסטה?

אביסטה מתחברת לקולטנים של האסטרוגן בגוף ומשפיעה עליהם באופן סלקטיבי. יכולת ייחודית זו מאפשרת לתרופה לחקות את פעולתו של האסטרוגן באתרים מסויימים, ולפעול בניגוד לאסטרוגן, כאנטגוניסט, באתרים אחרים. בעצמות פועלת התרופה בדומה לאסטרוגן, ועל ידי כך מונעת איבוד עצם. גם במערכת לב וכלי-דם פועלת התרופה בדומה לאסטרוגן, ומשפרת על ידי כך את מאזן השומנים בדם. בשד וברחם, לעומת זאת, היא פועלת בניגוד לאסטרוגן ולכן אינה מעלה את הסיכון לסרטן השד או הרחם, ואינה גורמת לתופעות הלוואי הידועות של טיפול באסטרוגן, כמו כאבים ורגישות בשדיים ודימומים מהרחם.

מחקרים שפורסמו לאחרונה אף הראו ירידה במספר מקרי סרטן שד חדשים בנשים שטופלו באביסטה.

 

כיצד להשתמש באביסטה?

–         יש ליטול טבליה אחת מדי יום.

–         ניתן לקחת אביסטה בכל שעה משעות היום, ללא קשר לארוחות.

–         אם שכחת לקחת את התרופה, יש לקחת טבליה מייד כשנזכרת, ולהמשיך בטיפול כרגיל. אין צורך להשלים את המנה החסרה.

 

חשוב להמשיך לקחת את התרופה למשך כל התקופה שהומלצה לך על-ידי הרופא/ה. השפעתה של התרופה מותנית בלקיחתה באופן קבוע.

 

ממה יש להימנע במהלך הטיפול?

–         נטילת אביסטה מעלה שכיחות קרישים בוורידים עמוקים פי 3 ולכן חוסר ניידות עלול להעלות את הסיכון לקרישי דם. אם ידוע לך מראש על מגבלת ניידות צפויה, כגון שהייה במיטה לצורך החלמה מניתוח, עלייך להפסיק את הטיפול לפחות 3 ימים (72 שעות) לפני כן. הטיפול באביסטה יתחיל שוב רק לאחר שתחזרי לניידות מלאה. בנסיעות ארוכות חשוב לקום ולהתהלך לעיתים קרובות.

–          אין לקחת אביסטה במקביל לטיפול הורמונלי, אסטרוגנים סיסטמיים אחרים (כדורים, מדבקות או זריקות).

–          אם הינך לוקחת תרופות נוספות, או אם סיימת זה עתה טיפול בתרופה אחרת, עלייך לדווח לרופא המטפל, כדי למנוע סיכונים או אי-יעילות כתוצאה מתגובות בין-תרופתיות.

–          אין לקחת אביסטה אם את סובלת/סבלת מקרישי דם, ליקוי בתיפקוד הכבד או ליקוי חמור בתיפקוד הכליות.

 

מהן תופעות לוואי נוספות?

בכ 2% מהמשתמשות דווח על גודש עד כדי כאב בשדיים.

 

מהו פוסלן, אלנדרונאט?

פוסלן (אלנדרונאט) הוא ביספוספנאט בונה עצם בעמוד השדרה ובירך ומקטין את הסיכון של שברים באברים אלו.

 

כיצד פועל פוסלן, אלנדרונאט?

חושבים שהפוסלן (אלנדרונאט) מקטין ספיגה על ידי שנוי מבנה ותפקוד של התאים הוקסי העצם (אוסטאוקלסטים), כנראה על ידי הפרעה לפעילות האנזימים במעגל יצור הכולסטרול.

הפוסלן יעיל למניעת שברים גם בנשים שכבר סובלות מאוסטאופורוזיס ושכבר עברו שברים בעמוד השדרה או בצואר עצם הירך.

 

כיצד להשתמש בפוסלן, באלנדרונאט?

–         יש ליטול טבליה אחת מדי יום [10 מ"ג], או פעם בשבוע [70 מ"ג].

–         את הטבליה לוקחים על קיבה ריקה עם כוס מים מלאה מיד לאחר שמתעוררים משנת הלילה.

–         יש להישאר במצב זקוף ולא שוכב לפחות למשך 30 דקות ולהימנע בזמן זה מלאכול או מלשתות או מלקחת תרופה אחרת.

 

מהן תופעות לוואי נוספות?

תופעות לואי לא שכיחות הן כאבי בטן או כאבים בשרירים ובעצמות, בחילה, צרבת, וגרוי בוושט.

 

מה לגבי טיפול בהורמונים תחליפיים?

הורמונים תחליפיים יעילים במניעת שברים בעמוד השדרה ובצואר הירך. הם יעילים למניעת בריחת סידן מהעצמות הללו אך אינם יעילים בבנית עצם. לכן יעלותם נמוכה ביחס לשתי התרופות הראשונות שהוזכרו.

בעבר כאשר ההורמונים התחליפיים משלו בכיפה, ושתי התרופות הראשונות טרם היו בנמצא, הטיפול היחידי לאוסטאופורוזיס היו ההורמונים התחליפיים. כיום נדחקו ההורמונים התחליפיים ע"י הפוסלן (אלנדרונאט) והאביסטה (רלוקסיפן).

 

 

מהי התופעה של צניחת אברי המין ומה ניתן לעשות כנגדה?

מה הסימנים לצניחה של אברי המין?

חלק מהנשים, ובעיקר המבוגרות יותר, מכירות את התפיחות וההתבלטות של גוש כגודל ביצה המבצבץ מבעד לנרתיק, בעיקר בעת שיעול, צחוק או מאמץ גופני, הגורמים להגברת הלחץ התוך בטני. לעיתים קרובות נשים אלו מתלוננות על תחושת כבדות באזור האגן, כאבים בגב תחתון ותחושת לחץ ומשיכה כלפי מטה.

במצבים מתקדמים יותר, נשים אלו תסבולנה מעצירות או מאי שליטה על מתן שתן, בעיקר בעת מאמץ. נשים אחרות מתלוננות על אי יכולת לרוקן את השלפוחית עד הסוף והן חוזרות לשירותים שוב ושוב, כאשר לעיתים הן נעזרות באצבען לדחיפת השלפוחית דרך הנרתיק כדי לרוקנה. לפעמים דווקא בן הזוג מגלה את הבעיה בעת קיום יחסי מין, שעה שאבר מינו נתקל בצוואר הרחם שירד ממקומו הקבוע והתקדם כלפי חוץ.

 

מה מחזיק את אברי המין ושאר האגן במקומם ומונע את צניחתם כלפי מטה?

אברים אלו מקובעים במקומם ומוחזקים על ידי רצועת תמיכה (ליגמטים) המונעת מהם לצנוח דרך פתח הנרתיק. ישנן נשים שאצלן ריפיון הרצועות קיים מלידה. בדרך כלל הלידות מהוות גורם המחזק נטייה זו לריפיון הרצועות ולצניחות אברי המין.

 

מהם הגורמים המעודדים את ריפיון הרצועות המחזיקות את אברי המין במקומם?

בעת מעבר העובר בתעלת הלידה, הרצועות התומכות נמתחות ואף נקרעות בחלקן, במיוחד אם העובר גדול או שזמן המעבר ממושך.

על מנת להקטין את משך המעבר של העובר בתעלת הלידה, ולהקטין הן את הנזקים לרצועות התומכות והן את הנזקים לעובר עצמו, מבצעים את חיתוך הפות (אפיזיוטומיה) [ענין זה לאחרונה בחילוקי דעות], ומשתמשים בעת הצורך במלקחי יציאה או במכשיר שולפן ריק (ואקום).

במקומות שבהם הלידה היא עדיין פרימיטיבית ומבוצעת ללא השגחה של צוות רפואי, נפוצה בעיית אברי רביה צנוחים בגיל צעיר יחסית.

כאשר הנזק בלידה קשה במיוחד, הצניחה עלולה להתבטא זמן קצר לאחר מכן. אולם, אם הנזק הוא מתון, כפי שבדרך כלל מתרחש, תרגיש האשה בצניחה לאחר שנים רבות. מובן שההתקדמות בגיל לא תורמת לחוזקן של כל הרקמות בגוף, כולל הרצועות התומכות.

שכיח יותר לגלות את הצניחה של אברי המין בשנים של הפסקת הווסת והפסקתה של הפעילות ההורמונלית השחלתית. הורמוני המין חשובים בין השאר, לחיזוק הרצועות התומכות, ובהעדרם נחלשות רצועות אלו.

גורמים נוספים העלולים להחמיר את תופעת הצניחה, ואף לקדמה במספר שנים, הם עודף משקל, שיעול כרוני או התאמצות יתר בזמן עשיית הצרכים.

 

מהם היחסים האנטומיים בין אברי הרבייה לשכניהם?

הנרתיק הינו  צינור שרירי באורך 8-10 ס"מ המשמש כמעין פרוזדור אל הרחם. הדופן הקדמית של הנרתיק גובלת בשלפוחית השתן והדופן האחורית בחלחולת (רקטום). אל חלקו העליון של הנרתיק נפתח צוואר הרחם ומעליו גוף הרחם עצמו.

 

ברור אם כן, שחולשה בקיר הקדמי של הנרתיק תביא לצניחת שלפוחית השתן – בתחילה אל תוך הנרתיק, ובהמשך – החוצה מבעד לפתחו. חולשת הקיר האחורי תביא להתבלטות החלחולת מאחור, ובהמשך – לצניחתה מעבר לפתח הנרתיק.

חולשת הרצועות התומכות את הרחם תביא לצניחתו, עד כי הצוואר, החבוי בדרך כלל, יראה מבעד לפתח הנרתיק.

לעיתים הצניחה כה חמורה עד כי הרחם כולו צונח ויוצא מעבר לנרתיק. קורה שצניחת הרחם מלווה בצניחת שלפוחית השתן, החלחולת, או שניהם.

 

אלו סוגי צניחות ישנם?

חשוב לקבוע בדיוק איזה אבר צונח ומהי דרגת החומרה של הצניחה לצורך קביעת הטיפול המתאים.

צניחת שלפוחית דרך הקיר הקדמי יכולה להיות קשורה באי שליטה על מתן שתן, אי יכולת לרוקן את השלפוחית עד סופה, או זיהומים חוזרים בדרכי השתן.

צניחת החלחולת דרך הקיר האחורי של הנרתיק יכולה להיות קשורה בעצירות.

צניחת הצוואר יכולה להפריע בעת קיום יחסי מין וצניחת הרחם כולו יכולה גם לגרום להתהוות פצע לחץ בצוואר וברחם ולהתפתחות זיהום.

 

מה ניתן לעשות כדי לתקן מצבים אלו?

גישה מונעת עדיפה תמיד, ולכן מומלצת לידה בהשגחת צוות רפואי מיומן והימנעות מנזקים חמורים לתעלת הלידה ,אפילו בדרך של התערבות פעוטה של המיילדת. יש הדוגלים בתרגול מתמשך של שרירי האגן. אחרים טוענים כי שום תרגיל או מנוחה לא יוכלו להחזיר את המצב לקדמותו.

הפתרון היחיד לטיפול בשורש הבעיה הוא הניתוח.

השרירים הרפויים לטיפול בשורש הבעיה הוא הניתוח. השרירים הרפויים נמתחים, הרצועות התומכות מחוזקות והאברים הצנוחים מוחזרים למקומם.

בסוג ניתוחים אחרים משחילים רצועות סינטטיות לתמיכת השלפוחית הצנוחה, תוך כדי החזרתה למקומה.

ההתיחסות לרחם צנוח היא בהתאם לגיל האשה ולתלונותיה. באופן עקרוני, אצל אשה שסיימה את פריונה מומלץ להסיר את הרחם, ובמרבית המקרים ללא השחלות.

הניתוחים ותיקון הצניחה נעשים לרוב דרך הנרתיק ללא כל חתך בעור הבטן.

לאחר ההחלמה מן הניתוח ניתן לקיים יחסי מין כרגיל ואפילו עם שיפור מסויים, בעקבות מתיחת הרצועות והשרירים והצרת הנרתיק.

הניתוח הנרתיקי נעשה לרוב בהרדמה גבית (אפידורל), ולכן ניתן לבצעו גם בנשים בנות 70 ויותר, גם אצל אלו הסובלות ממחלות כגון מחלת לב או ריאות המונעות הרדמה כללית.

בעבר, כאשר ההרדמה היתה המיכשול העיקרי, היה נפוץ פתרון לא ניתוחי לסיוע במקרי צניחת אברי המין – הטבעת הנרתיקית (PASSARY).

 

מהי הטבעת הנרתיקית?

הטבעת הנרתיקית עשויה מגומי קשיח או מחומר פלסטי והיא מותאמת לאשה על פי מידה וממוקמת כמו הדיאפרגמה למניעת ההריון. בדומה לטבעת הנרתיקית, משמש למטרה זו גם התקן בצורת קוביה. היתרון של הטבעת על פני הקוביה מתבטא בכך שהיא מאפשרת קיום יחסי מין גם בעת שהיא נותרת במקומה.

הן הטבעת והן הקוביה חייבים בהוצאה ובשטיפה מדי פעם, על מנת לשמור על נקיונם ועל מנת לאפשר "מנוחה" לנרתיק. טבעת, או קוביה, המונחים במקומם זמן רב, יכולים לגרום לאי נוחות, לשפשוף ולדימום, והשימוש באביזרים אלו בימינו הינו מוגבל ביותר.

 

לסיכום
התרופפות הרקמות התומכות את אברי המין, שלפוחית השתן והחלחולת, מביאה במוקדם או במאוחר לצניחת אברים אלו. גילוי מוקדם של בעיה זו אשר טיפול מתאים ובהיקף מצומצם יותר.

 

מה ניתן לעשות כשמופיעים דימומים בגיל המעבר?

יותר מ- 4,000 ניתוחי כריתת רחם מבוצעים בישראל מדי שנה. מבין כל הסיבות, דימומים וסתיים קשים מהווים כחמישית מהמקרים. רוב הניתוחים נעשים לנשים סביב גיל המעבר או מעט לאחריו.

 

האם ניתן להציע לנשים אלו פתרון אחר מלבד ניתוח לכריתת רחם?

בהחלט. אם בעבר ניתוח זה היה הפתרון היחידי לנשים הסובלות מדימומים קשים, הרי שכיום רק בודדות חייבות לעבור את הניתוח. לרובן אפשר להציע כיום קשת שלמה של טיפולים שכל כולם – טיפול ספציפי לרירית הרחם המדממת.

הנה כי כן הצלחנו להציע טיפול נקודתי. במקום לכרות את כל הרחם, ניתן ל"כרות" רק את החלק המדמם – הלא הוא רירית הרחם.

 

מהי רירית הרחם, ומהו דימום וסתי נורמלי?

רירית הרחם היא הקרום הפנימי המרפד את פנים הרחם. קרום זה עשיר בכלי דם ובמשך המחזור החודשי הוא גדל וקטן בהשפעת הורמוני המין – אסטרוגן ופרוגסטרון. הרירית עוברת שינויים אלו על מנת שתוכל להזין את הביצית המופרית המשתרשת ברחם כאשר האישה מתעברת.

במקרה שבו אין התעברות והביצית אינה מופרית ואינה מגיעה אל הרחם, שכבת רירית הרחם הפונה לחלל הרחם נושרת וזהו בעצם הווסת.

המילה ווסת באה לרמז שכאשר לאישה יש וסתות מסודרות כל מערכות גופה מווסתות ונמצאות באיזון.

מייד עם תום ימי הווסת מתחילה הרירית להיבנות מחדש, כחלק מהפעילות ההורמונלית המחזורית.

 

מהו דימום וסתי לא נורמלי?

דימום וסתי לא נורמלי מוגדר כדימום ארוך במיוחד או חזק במיוחד. בשני המקרים ישנו אבדן דם המביא לאנמיה – חסר דם. תופעה זו של וסתות חזקות או ממושכות קרויה – מנורגיה.

המאפיינים של תופעה זו כוללים דימומים וסתיים כבדים ותכופים המלווים לעיתים בקרישי דם או בכאבים, וכן דימומים לא סדירים המתפרשים על פני החודש כולו. התופעה פוגעת באיכות חייה של האישה ועלולה לגרום לחולשה ולתפקוד יום יומי לקוי עקב אובדן הדם הרב.

 

מהן הסיבות לדימומים פתולוגיים?

תלוי בגיל האישה ובמצבה ההורמונלי.

 

אם היא בגיל הפיריון – יש לשלול

×         הריון תקין

×         הפלה טבעית

×         הריון חוץ רחמי

 

אם היא סביב גיל המעבר בגילאים 55-40  – יש לשלול

×         פעילות הורמונלית לא סדירה או לא תקינה

 

ובכלל תמיד יש לשלול

×         דלקת צואר רחם

×         דלקת רירית הרחם

×         התקן תוך רחמי

×         שרירן (מיומה)

×         פוליפ צוארי או תוך רחמי

×         ציסטה שחלתית

×         סרטן באברי המין

 

אלו בדיקות ניתן לעשות על מנת לוודא שהדימום נובע מתפקוד לקוי של ההורמונים או של רירית הרחם ולא מהסיבות האחרות הרשומות בפיסקה הקודמת?

×         בדיקת דם להריון – BHCG

×         קולפוסקופיה – לבחון את צואר הרחם

×         היסטרוסקופיה – לבחון את פנים הרחם

×         אולטרהסאונד – לבחון את הרחם והשחלות

×         דגימת חלל הרחם – לבחון את רירית הרחם

 

איך ניתן לסלק את רירית הרחם או לדכא אותה ולהשאיר את הרחם בגוף האישה?

רק לאחר ששוללים גורמי דימום אחרים, כמו פוליפ תוך רחמי אותו יש להסיר, ניתן לטפל בנשים הסובלים או מפעילות הורמונלית לא סדירה או מרירית רחם המגיבה באופן לקוי.

שיטות הורמונליות
התקן תוך רחמי – "מירנה" המשחרר את הורמון הפרוגסטרון ישירות לרירית הרחם באופן מתמיד, רציף ומבוקר. הפרוגסטרון מונע מרירית הרחם לחזור ולגדול, ולכן מסייע בהורדת הדימומים באחוז גבוה כבר לאחר שנת שימוש אחת, בקרב נשים בנות 35 ומעלה.

ה"מירנה" הוא גם אמצעי מניעה, ולכן מתאים לשימושה של אישה שנמצאת עדיין בתקופת הפוריות. כשהיא תרצה ילדים נוספים, היא תוכל להרות לאחר שההתקן יוצא מגופה.

 

שיטות באמצעות היסטרוסקופיה – אבלציה – סילוק הרירית

רזקטוסקופ

הרירית מסולקת באמצעות לולאה מחוממת תוך כדי ראיה מתמידה. הצלחה של למעלה מ 80%.

 

אדוי

הרירית מסולקת באמצעות גליל מחומם תוך כדי ראיה מתמידה. הצלחה של למעלה מ 80%

 

שיטות חימום הרירית

שיטת המים החמים

מזרימים לחלל הרחם מים חמים בטמפרטורה גבוהה, עד 90 מעלות, ו'מבשלים' את רירית הרחם.

 

שיטת הבלון החם

מחדירים בלון לחלל הרחם וממלאים אותו במים חמים. התוצאה דומה לזו שבשיטה הקודמת, אך אטימת המים בבלון מגבילה את זרימתם באופן חופשי מחלל הרחם לבטן ולאיברים אחרים.

 

שיטת הסיבים האופטיים

מחדירים לרחם שלוש 'זרועות' דקיקות שבקצותיהן מצויים סיבים אופטיים, דרכם עוברות קרני לייזר, שמחממות את הרירית.

 

בשלושת השיטות האחרונות של חימום הרירית, התוצאות עדיין לא מוסכמות על כל הרופאים העוסקים בתחום ולכן השימוש בהן מוגבל.

 

 

שאלות נוספות על גיל המעבר

האם הטיפול בהורמונים תחליפיים גורם להשמנה?

לא נכון. הוכח שגורם הסיכון העיקרי לעלייה במשקל הוא הגיל   כשלעצמו והשנויים ההורמונלים החלים עקב כך. נשים הנוטלות טיפול הורמונלי תחליפי עולות פחות במשקל מנשים ללא טיפול. עם זאת צריך לזכור כי הורמון הפרוגסטגן עלול לגרום לאגירת נוזלים. לכן צריך להתאים אישית לכל אחד את המינון ואת סוג ההורמון התחליפי.

 

האם סרטן השד הוא גורם המוות העיקרי בנשים?

לא נכון. סיבת המוות העיקרית אצל נשים לאחר גיל המעבר היא מחלת לב (45%). סרטן השד הוא גורם המות אצל ארבעה אחוזים מהנשים, הגם ששכיחותו בגילאים 40-60 היא 1 ל 8-9 נשים.

 

האם גיל המעבר מתחיל בגיל חמישים?

לא מדויק. אין גיל קבוע, אצל כל אשה זה בגיל אחר. עקרונית, לקראת סוף שנות הארבעים מתחיל גיל המעבר, הכרוך בירידה בפעילות השחלתית. אבל יש נשים שהתהליך מתחיל אצלן הרבה יותר מוקדם או יותר מאוחר. קורה, אם כי לעיתים נדירות, שהפסקת הפעילות השחלתית מתרחשת אצל נשים בגיל 35, ויש נשים (מעטות מאוד) שההפסקה המוחלטת מתרחש אצלן בגיל 60.

 

האם הורמונים משפרים את הזיכרון?

לא ברור. אבל ממחקרים שנעשו בחיות מעבדה ובבני אדם נראה, כי טיפול הורמונלי מוריד את הסיכון למחלת אלצהיימר, דוחה את הופעתה ומגביר את התפקוד הקוגניטיבי.

יש לדעת שהנתונים שהצטברו כד כה מדגימים, כי לאסטרוגן תפקיד בטיפול, דחייה ואולי במניעת מ"א. המחקרים הביוכימיים מספקים את הבסיס המולקולתי להבנת הקשר בין אסרוגן להתהוות המחלה. אולם, בהקשר זה כדאי להזכיר, כי לאחרונה פורסמו ההמלצות לטיפול הורמוני תחליפי כפי שגובשו ב- clinical synthesis conference ביוני 1999. בנושא הקשר בין אסטרוגן לתפקוד קוגניטיבי סוכם, כי למרות הראיות שהצטברו, המרמזות על השפעה מגנה על התפקוד הקוגניטיבי ובמ"א, אין בהן די כדי לגבש מסקנות. לפיכך, הומלץ שלא להתחיל בטיפול הורמוני תחליפי רק לשם מניעה או טיפול בשיטיון ובתפקוד קוגניטיבי.

 

האם כל אשה סובלת בגיל המעבר?

לא נכון. כ- 80% מהנשים אכן סובלות מתסמיני גיל המעבר למיניהם (גלי חום, תופעות דיכאון, ירידה באנרגיה, יובש בנרתיק). 40% מהן סובלות מתסמינים קשים, 40% מהם סובלות מתסמינים בינוניים עד קלים, ו- 20% אינן סובלות כלל מתסמיני גיל המעבר.

 

האם בגיל המעבר יש ירידה בחשק המיני?

נכון. עם הגיל, חלה אצל שני המינים ירידה בחשק המיני ובפעילות המינית, אף כי גברים מודים בכך פחות מן הנשים. בגיל המעבר עצמו, במקביל לירידת הפעילות השחלתית ולירידה בייצור הורמוני המין הנקביים (אסטרוגנים), יש צמצום ביצירת ההורמונים הזכריים (האנדרוגנים) על ידי השחלה (כן, גם אצל נשים!) וזו כנראה הסיבה לירידה בחשק המיני.

 

האם נשים מוגנות כל חייהן ממחלות לב?

לא נכון. ההגנה הזו, הנמשכת בכל תקופת הפוריות, נפסקת עם הפסקת ייצורו והפרשתו של האסטרוגן על ידי השחלות. לכן תחלואת הלב הולכת ועולה בצורה משמעותית מגיל 50, ובגיל 75 לא רק שהיא משתווה לזו של הגברים, אלא אפילו עולה עליה.

 

האם בגיל המעבר לא רצוי לאכול דברי חלב כי הסידן לא נספג?

לא נכון. נכון שיש ירידה בספיגת הסידן, אבל זו לא הסיבה להפסיק לאכול מוצרי חלב אלא להפך! בגיל המעבר רצוי להוסיף סידן, על ידי אכילת סויה ומוצריו, ואפילו לקחת תוספת סידן בצורת טבליה, אבל בשום אופן לא להפסיק את צריכת החלב ומוצריו.

 

האם הורמונים גורמים לשיעור-יתר?

לא נכון. להפך. בתקופת המנופאוזה יש עלייה בשיעור, וזו נובעת משינוי היחס בין האסטרוגן (ההורמון הנשי) לטסטוסטרון (ההורמון הגברי) בגוף. ירידה באסטרוגן גורמת לטסטוסטרון להתבטא ביתר עוצמה. טיפול הורמונלי חליפי יחזיר את האיזון בין השניים.

 

האם טיפול הורמונלי תחליפי מחזיר את המחזור?
לא בהכרח. אפשר היום לעשות כל מיני "תמרונים": לקבל טיפול הורמונלי חליפי ללא שימור המחזור החודשי, או להיעזר בטיפול שישמר את הווסת – על פי רצונה של האשה. יש נשים הנכנסות לגיל המעבר בגיל צעיר מאוד (40-42) ומעונינות בשימור המחזור. לעומתן, נשים בגיל מאוחר יותר לא מעונינות בו.

 

האם טיפול הורמונלי תחליפי מחזיר את הפוריות?
לא נכון. הפוריות נקבעת על ידי פעילות שחלתית, המתרחשת על ידי חריגת הביצית. טיפול הורמונלי חליפי – גם אם הוא מחזיר את מחזור הווסת, אין בינו לבין הפעילות השחלתית שום קשר. להדגיש שהדימומים המחזוריים בעקבות נטילת ההורמונים הינם "כאילו" וסת, אך אינם וסת. ראוי לומר כאן שהמילה "וסת " מבטאת ויסות של מערכות הגוף השונות. אכן כשמופיע הוסת החודשי זהו סימן שמערכות הגוף השונות ושאר הבלוטות מפרישות ההורמונים פועלות בהרמוניה.

 

האם זה נכון שההורמונים הנלקחים בצורת טבליות יותר יעילות מאלו הניתנים דרך המדבקות?

לא נכון. כיום ניתן לקבל את ההורמונים בדרכים שונות ובסופו של דבר האישה תקבל את אותה מנה. מלבד הטבליות והמדבקות, ההורמונים ניתנים כיום בצורת ג'ל למריחה [רצוי על המשטחים הפנימיים של אמות הידיים, נרות נרתיקיים וזריקות. היתרון במדבקות הוא עבור נשים עם תפקודי כבד לקויים. ההורמונים שבמדבקה אינם עוברים דרך הכבד.

 

האם יש פתרון למניעת גלי החום לנשים שלא נוטלות הורמונים?

כן. ישנם לאחרונה מחקרים המראים שתרופות אנטי דכאוניות, במינונים קטנים, עוזרות נגד גלי חום בגיל המעבר.מינונים קטנים של תרופות אנטי דכאוניות כמו פרוזאק ואפקסור EFEXOR יכולים לעזור לנשים שסובלות מגלי חום, אחד הסימפטומים הנפוצים ביותר אצל נשים בגיל המעבר – אפילו אם הן לא מדוכאות כלל. על פי מחקר חדש שהתפרסם בעיתון הרפואי "לנצט" [2000:356:2059-2063], התרופה האנטי דכאונית אפקסור, במינון 75 או 150 מ"ג, הפחיתה את גלי החום ב – 61% לאחר 4 שבועות של טיפול. תופעות הלואי שדווחו כללו: יובש בפה, חוסר תאבון ובחילה, אך רוב הנחקרות ציינו שתסמינים אלו נסבלו. תרופות אלה יכולות להוות תחליף עבור נשים שאינן מעונינות או אינן מותרות להשתמש בתחליפי הורמונים, כיוון שאלה עלולים להגדיל את הסיכוי לחלות בסרטן השד.

 

אי שליטה במתן שתן
אי שליטה בשתן היא בעיה מאוד מתסכלת ומביכה המובילה להגבלת הפעילויות היומיומיות.

למרות שאי שליטה בשתן הוא נושא שקשה לדבר עליו, זוהי תופעה נפוצה המשפיעה על מיליוני נשים וגברים בכל הגילאים בכל רחבי העולם.

למעלה מ 100 מיליון אנשים בעולם סובלים מאי שליטה כרונית וקבועה במתן שתן – בעיה שהוגדרה לאחרונה על ידי ארגון הבריאות העולמי כמחלה בפני עצמה ולא כסימפטום של מחלה.

אי שליטה על מתן שתן מוגדר כמחלה כאשר מדובר באיבוד שתן בלתי רצוני הגורם להפרעה חברתית או בריאותית.

זוהי מחלה שתלויה בתרבות בה נמצאים ובחינוך. בחברה שבה היגיינה אינה ערך מרכזי, איבוד שתן לא יפריע למהלך התקין של החיים, ואילו בחברה מערבית מספיקות מספר טיפות שתן על התחתונים כדי לגרום לירידה באיכות החיים, המתבטאת במצב רוח ירוד, פגיעה בקשרים החברתיים ובתפקוד בעבודה. ישנן נשים המתכננות את מסלולן היומי בהתאם למיקום של שרותים ציבוריים.

מחלה זו שכיחה יותר אצל נשים, פי 4 מאשר אצל גברים. נשים גם נוטות יותר להסתגר בבית כדי להיות קרובות לשירותים במידת הצורך.

המחלה נפוצה יותר מגיל 35 ומעלה ובעיקר בגיל המעבר, עם הפסקת הווסת.

 

מהם הסימפטומים הנפוצים של הפרעה בשליטה בשתן?

תדירות גבוהה של הטלת שתן, צורך עז ופתאומי להטיל שתן, התעוררות מספר פעמים במשך הלילה להטיל שתן ודליפת שתן לא רצונית.

 

כיצד פועלת השלפוחית הנורמלית?

כשהשלפוחית מתרוקנת, השתן עובר מהשלפוחית דרך צינור השופכה ויוצא דרך פי השופכה בחלקו הקדמי של הנרתיק אצל נשים ובקצה הפין אצל גברים.

במבוגרים בריאים, הבקרה על הטלת שתן היא תחת שליטה רצונית והשלפוחית מתרוקנת רק כשהזמן והמקום מתאימים.

בשלפוחית מתרחש מעגל של מילוי שתן ולאחר מכן התרוקנות.

כשהשלפוחית מתמלאת, הדופן שלה נמתחת באיטיות כדי להתאים את עצמה לעליה בכמות השתן.

במצב תקין, רוב האנשים הולכים לשרותים להטיל שתן כשהשלפוחית חצי מלאה (בערך רבע ליטר).

כשהשלפוחית מתרוקנת, הדופן השרירית שלה מתכווצת והסוגר החוסם את הכניסה לשופכה נפתח.

תהליך זה מאפשר את מעבר השתן החוצה.

מספר הפעמים שהשלפוחית צריכה להתרוקן שונה מאדם  לאדם.

הליכה לשרותים להטיל שתן יותר משמונה פעמים במשך 24 שעות נחשבת בדרך כלל כלא תקינה.

 

איך יודעים אם יש בעיה?

לשלוט בשתן משמעותו שיכולים לדחות את הצורך ללכת לשרותים עד הזמן המתאים ואין הגבלה או תיכנון של פעילויות יומיומיות לפי הצורך ללכת לשרותים.

הסימנים העיקריים של הפרעה בשליטה בשתן הם:

  • תכיפות – תדירות גבוהה של הליכה לשרותים (יותר מ- 8 פעמים במשך 24 שעות).
  • דחיפות – צורך עז ופתאומי להטיל שתן וקושי בהתאפקות.
  • נוקטוריה – התעוררות מספר פעמים במשך הלילה להטיל שתן.
  • דליפת שתן לא רצונית.
  • דליפת שתן כשצוחקים, משתעלים, מתעטשים קופצים או רצים.

 

הליכה לשרותים לעיתים קרובות המלווה בצורך עז ופתאומי להטיל שתן ולעיתים דליפת שתן לא רצונית, הם הסימפטומים של פעילות יתר של השלפוחית.

אנשים עם פעילות יתר של השלפוחית עלולים לסבול גם מבעיות נוספות הגורמות לאי שליטה בשתן.

לדוגמא: יש נשים עם פעילות יתר של השלפוחית, שבורח להן שתן גם כשהן צוחקות, משתעלות, מתעטשות, קופצות או רצות ויש גברים שיש להם הפרעת שליטה בשתן גם עקב חסימה של השופכה.

סימנים עיקריים לפעילות יתר של שלפוחית השתן הם צורך ללכת לשרותים גם כשהשלפוחית אינה מלאה וקשיים בדחיית הצורך להטיל שתן.

 

מהם הגורמים לאי שליטה במתן שתן?

אחד הגורמים העיקריים לחוסר היכולת לשלוט על השתן הוא פעילות יתר של השלפוחית. כאשר הלחץ בשלפוחית גדול יותר מהתנגודת של שרירי הסוגרים, נוצרת דליפה של שתן החוצה. פעילות יתר של שהשלפוחית גם גורמת לה להתכווץ ובאופן אוטומטי נפתח הסוגר והשתן יוצא.

ישנן סיבות מגוונות לכך שהשלפוחית פועלת ביתר:

# חרדות

# עצבנות ומתח כרוניים הגורמים לפעילות עצבית מוגברת

# משקאות כמו קפה, תה, קוקה קולה ואלכוהול הגורמים לה לפעול יותר מן הרגיל

# הפרעות שונות במערכת העצבים גורמות גם הן לחוסר יכולת לשלוט על השתן. כל אדם נולד עם רפלקס ההשתנה ולומד בערך מגיל שנתיים לשלוט בו באמצעות דכוי של המוח על שלפוחית השתן. אנשים שעברו אירוע מוחי, למשל, מאבדים את יכולת הדיכוי הזאת של המוח להשפיע על שרירי הסוגרים.

# אצל גברים פעילות יתר של השלפוחית עלולה לנבוע מגדילה של בלוטת הערמונית הגורמת להיצרות בצינור מוצא השלפוחית. במצב כזה שריר השלפוחית מתאמץ יותר כדי להוציא את השתן, והמאמץ גורם להתעבות דופן השלפוחית שנעשית רגישה ופעילה יותר.

# תופעה דומה מתרחשת גם במקרים של חסימות מאבנים, גידולים והצרויות בשופכה.

 

גורמים נוספים לאי שליטה במתן שתן הם:

# יש חולים הסובלים מטפטוף קבוע של שתן כתוצאה מערמונית שחוסמת את מוצא השלפוחית או סוכרת שפוגעת בעצבוב אליה. פגיעה זו גורמת לאיבוד כושר הכיווץ של השלפוחית והיא נותרת כשק שאוגר שתן. כאשר השק מתמלא, השתן מטפטף החוצה.

# חבלות בשרירי האגן או החלשותם כמו לאחר לידות, שאז קורית צניחת רצפת האגן.

 

מה ניתן לעשות?

אנשים רבים אינם משוחחים עם הרופא על בעית השליטה שלהם בשתן. הם חושבים שלא ניתן לעשות דבר בקשר לכך, או פשוט מרגישים נבוכים מדי להעלות את הנושא.

חשוב מאוד לדווח על הסימפטומים לרופא. זה יאפשר לו לזהות את הגורם למחלתך ולהמליץ על הטיפול המתאים ביותר.

למרות שלעיתים חשים מבוכה או בושה, כדאי לזכור שהרופא רגיל לטפל במקרים כאלה ויכול לעזור לך ולהקל על סיבלך.

כדאי לדבר על הבעיה כבר בתחילת הביקור אצל הרופא, כדי שיהיה מספיק זמן לשוחח עליה כראוי.

חשוב לשאול את הרופא שאלות ישירות כמו:

# האם אי השליטה בשתן נובעת מפעילות יתר של שלפוחית השתן או מסיבה אחרת?

# אלו טיפולים קיימים היום לטיפול במחלה?

 

חלק מהאנשים מתמודדים עם בריחת השתן בעזרת סופגנים (פדים מיוחדים). יש לזכור, שסופגנים אינם מטפלים בגורם המחלה, אלא רק מסתירים אותה.

חשוב לקבל טיפול שמטרתו למנוע את בריחת השתן או לצמצם אותה. כתוצאה מכך, גם השימוש בסופגנים יפחת באופן משמעותי.

 

כיצד מאבחנים את סוג הבעיה הגורמת לאי שליטה במתן שתן?

ראשית על הרופא להקשיב היטב לתלונות האדם. כלל זה נכון תמיד אך המיוחד במקרים אלו.

בדיקה גופנית תעזור בגילוי צניחת של רחם, שלפוחית ודפנות הנרתיק.

בדיקות מעבדה של דם ושתן מספקות נתונים בסיסיים.

במידת הצורך ניתן לבצע בדיקה של אורדינמיקה, במהלכה מודדים את הלחצים השונים לאורך מערכת השתן.

 

כיצד ניתן לטפל באי שליטה במתן שתן?

מחלה זו ניתנת לטיפול וברוב המקרים בהצלחה. כיום קיימים סוגי טיפול מגוונים בהתאם לסוג אי השליטה ולסיבה שגרמה להופעת המחלה.

סוגי הטיפול נחלקים ל:

# תמיכתיים

# תרופתיים

# התערבותיים / ניתוחיים

 

טיפולים תמיכתיים

לעתים קרובות הדרכה ותרגילים לאימון השלפוחית ולחיזוק שרירי רצפת האגן מספיקים על מנת לפתור את הבעיה.

לעתים יש צורך ללמד את האישה לשלוט על מתן שתן באמצעות ביו-פידבק.

 

טיפולים תרופתיים

קיימות מספר תרופות, כמו נוביטרופאן ופרימוניל, שחוסמות באופן חלקי את העצבוב לשלפוחית וכך מונעות פעילות יתר שלה, בעיקר כזו הנגרמת כתוצאה מפעילות עצבית יתרה. דטרוסיטול – מונעת התכווצויות  בלתי רצוניות של השלפוחית. יש לה פחות תופעות לוואי – במיוחד יובש בפה, שהוא הסיבה העיקרית לנשירה מהטיפולים התרופתיים הקיימים.

תרופה נוספת המיועדת לנשים היא ההורמון אסטרוגן. לרוב הנשים אחרי גמר הווסת יש חוסר באסטרוגן הגורם לשופכה להתייבש. האזור הופך מגורה ונוצרת  תחושה חזקה של רצון להטלת שתן. האסטרוגן משפר את זרימת הדם לאזור השופכה, מחזיר לה את החיות והגירוי נעלם.

גם מגנזיום עשוי לעזור משום שהוא מונע התכווצויות שרירים.

טיפולים התערבותיים / ניתוחיים
כאשר הבעיה נובעת מדחיפות בצורך להשתין ניתן טיפול הקרוי אלקטרוסטימולציה, שבו מעבירים למטופל/ת פולסים חשמליים, המרגיעים את רפלקס ההתכווצות  של השלפוחית (שבעקבותיו נפתחים הסוגרים) ומאזנים אותו.

ניתן גם לבצע ניתוחים לתיקון הבעיה.

לסיכום: גיל המעבר היא תקופה מיוחדת בחיי נשים. היא מחייבת התמודדות והסתגלות עם תופעות שונות, המקיפות שינויים באברים שונים, והמביאות לשנוי באורח ובאיכות החיים של נשים אלו. רוב העוסקים בתחום תמימי דעים לגבי החשיבות של תזונה נכונה, פעילות גופנית נאותה, והימנעות מעישון ומצריכה מוגברת של אלכוהול. מקומן של התרופות השונות, בעיקר של ההורמונים התחליפיים טרם נקבע בוודאות, זאת בשל תופעות לוואי לא רצויות. תרופות יעודיות כגון כנגד מחלת דלדול העצמות – אוסטאופורוזיס נמצאו מועילות.

כל הזכויות שמורות © לד"ר שרגא וקסלר ול-"שער" – מכון לבריאות האישה.
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ את המידע
באתר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי,
אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום והקלטה) ללא אישור של מפעיל האתר.
לבקשת אישור 052.2453662 shraga@genicolog.net
http://a3101-tmp.s48.upress.link
מכון "שער" 03.6956867 ימים א'-ה' משעה 09:00
מכון לטיפול בלייזר בקונדילומה ובמחלות מין לנשים ולגברים
ניתוחים פלסטים גינקולוגיים ואנדוסקופיים