מיקופלסמה/אוראופלסמה

מיקופלסמה ואוריאופלסמה Ureaplasma & Mycoplasma Infection

זני המיקופלסמה הם החיידקים הקטנים ביותר והמיוחד בהם שאין להם דופן תא. ענין זה מסביר מדוע קשה זיהויים במעבדה ומדוע הם עמידים לסוגי אנטיביוטיקה רבים. הם נוטים לחיות בריריות דרכי הנשימה, אברי המין והשתן.

בבני אדם זוהו 17 זנים ומהם 5 הם גורמי הבעיות העיקריים:

  • מיקופלסמה פנומוניה Mycoplasma pneumoniae
  • מיקופלסמה הומיניס Mycoplasma hominis
  • מיקופלסמה גניטליס Mycoplasma genitalis
  • זני אוריאופלסמה Ureaplasma species

כל אלו קרויים יחדיו – חיידקי מיקופלסמה של אברי המין.

חיידקי האוריאופלסמה כוללים שני זנים:

  • אוריאופלסמה אוראליטיקום Ureaplasma urealyticum
  • אוריאופלסמה פרבום Ureaplasma parvum

השיטה המדוייקת ביותר לזיהוי חיידקים אלו היא בבדיקת [PCR  [polymerase chain reaction

בדיקות אחרות כמו תרביות נכשלות לרוב בזיהויים.

פתופיזיולוגיה
למרות שחיידקי מיקופלסמה הומיניס וזני האוראופלסמה מתגלים לעיתים קרובות בבני אדם בריאים, הם גם מסוגלים לגרום למחלות בדרכי המין והשתן.
ישנם מיקרים בהם נגרמים גם מחלות מחוץ לאברי המין כמו במקרה של מיקופלסמה גניטליום.
במקרים של דלקות גרון, דלקות ריאות ודלקות מפרקים, בודדו חיידקי מיקופלסמה פרמנטנס באיברים אלו.
במקרים של דלקת השופכה בגברים, דלקת צוואר הרחם ודלקת איברי המין הפנימיים בנשים, בודדו חיידקי מיקופלסמה גניטליום.
חיידקי המיקופסלמה והאוראופלסמה יכולים לעבור מאדם לאדם הן במגע מיני גניטלי והן במגע מיני אוראלי, הן מאם לעובר בתוך הרחם והן מהאם לוולד, העובר בתעלת הלידה. כמו כן, דווח על מעבר החיידקים באיברים מושתלים.
הוכח שדלקת שופכה בגברים נגרמת לא רק מחיידקי זיבה וכלמידיה אלא גם ע"י חיידקי אוראופלסמה וחיידקי מיקופלסמה.
בנשים הוכחה מעורבות של חיידקי אוראופלסמה בדלקת השופכה Female Urethral] Syndrome]
חיידקי אוראופלסמה בודדו מיתרת האשך   [Epididymis] בגברים עם דלקת אשך חריפה.
במקרים של דלקת כליות, [Pyelonephritis] בודדו חיידקי מיקופלסמה הומיניס.
במצב של בקטריאל וגינוזיס [Bacterial Vaginosis]  בודדו חיידקי מיקופלסמה והוכח שהם תורמים למצב.
במקרים של דלקת חצוצרות [Salpingitis]  בודדו חיידקי מיקופלסמה הומיניס.
במקרים של דלקת איברי המין הפנימיים (PID) ודלקת צוואר בודדו חיידקי מיקופלסמה גניטליום.
יש טוענים שחיידקיי אוראופלסמה גורמים עקרות בגברים ובנשים.
חיידקי אוראופלסמה יכולים לגרום לדלקת שילייה, לחדור לשק האמניוטי ולגרום לזיהום מתמיד עד לגרימת הפלה או לידה מוקדמת.
במקרים של חום שלאחר לידה ולאחר הפלה בודדו חיידקי מיקופלסמה הומיניס וחיידקי אוראופלסמה.
זיהום של ילודים במעברם בתעלות הלידה בחיידקי מיקופלסמה ואוראופלסמה הביא למקרים של דלקת ריאות מולדת, בקטרמיה, דלקת קרום המוח ועד מוות. כמו כן, נגרמו מחלות ריאה כרוניות עד כדי תמט ריאות והזדקקות למכשירי הנשמה.
חיידקי מיקופלסמה ואוראופלסמה נמצאו לא רק בדם האם אלא גם בדם הטבורי ובדם העוברים והילודים וכמו כן, בנוזל המוחי (CSF)
חיידקי המיקופלסמה והואראופלסמה נמצאו הן בדרכי הנשימה והן במפרקים. במקרים של דלקות באיברים אלו, במיוחד באנשים עם מערכות חיסוניות מוחלשות, מה שמוכיח את חשיבות מערכת החיסון תקינה למניעת התפתחות דלקת ע"י אורגניזמים אלו.
חיידקים אלו נמצאו מעורבים בדלקות מסתמי הלב, דלקת קרומי הלב, דלקת חתכי ניתוחים, אבצסים, דלקת פנים הלב ודלקת העצם Osteomyelitis
חיידקי מיקופלסמה ואוראופלסמה נמצאו בנוזל המפרקים באנשים עם דלקת פרקים רוימטואידית וחיידקי אוראופלסמה נמצאו מעורבים בגרימת אבנים בדרכי השתן.
במקרים של חולי איידס, חיידקים אלו "מנצלים" את חולשת מערכת החיסון וגורמים לדלקות כמו שפעת ודלקת ריאות, ולכן במקרים של מערכות חיסון מוחלשות, חיידקים אלו קרויים אופורטוניסטים.

שכיחויות
זנים של חיידקי האוריאופלסמה בודדו מדגימות צואר רחם ונרתיק של 40-80% מנשים שהיו פעילות מבחינה מינית למרות שהיו חסרות כל סימפטומים. מיקופלסמה הומיניס בודד כנ"ל ב 21-53%

בגברים המספרים נמוכים במקצת.
עם זאת מעורבים חיידקים אלו בדלקת צואר הרחם ובמקרי דלקת שופכה סימפטומטית מסוג    Nongonococcal nonchlamidial urethritis  [שלא מחיידקי הזיבה ולא מחיידקי הכלמידיה] ששכיחות המצאות זני אוריאופלסמה ומיקופלסמה גניטליום היתה בהם גבוהה ביותר.

דיכוי מערכת החיסון מעלה את הסיכון לפתח מחלה מפושטת של חיידקי אוריאופלסמה ומיקופלסמה.

כנראה שבעת משבר בחוסנה של המערכת החיסונית, המצב האסימפטומטי של נשיאת החיידקים הופך למצב סימפטומטי, כאשר החיידקים הללו נוטים להפוך פתאום להיות אלימים ולגרום למחלות.

היבטים קליניים:

היסטוריה:
רבים אינם מכירים את חיידקי המיקופלסמה והאוראופלסמה כגורמים לזיהומים ולדלקות.
בנוסף, מסבך את המצב הקושי באיבחונים ובזיהויים במעבדה ולכן לאור שני אלו מגיעים לאבחונם מאוחר יחסית.
במבוגרים עם מערכת חיסון תקינה, זיהומים בחיידקי אוריאופלסמה ומיקופלסמה הם לרוב מקומיים ומוגבלים, אולם עם ירידה בחוזק מערכת החיסון עלול להתפרץ זיהום חמור יותר.

המסקנה היא שמדובר כנראה בחיידקים לא אלימים כ"כ היודעים לנצל שעת כושר ואז לגרום לזיהום.
במקרים של חוסרים במערכת החיסון עלולים להתפתח דלקות בריאות, דלקת פרקים הרסנית, דלקת עצם קשה וזיהומי מערכות נוספות.

המצבים הבאים יכולים להגרם ע"י זיהום בחיידקי מיקופלסמה ואוראופלסמה:
• דלקת צינור השופכה          Urethritis
• דלקת כליות         Pylonephritis
• דלקת איברי האגן Pelvic Inflammatory Disease
• דלקת רירית הרחם     Endometritis
• דלקת קרומי השילייה    Chorioamnionitis
• דלקת מפרקים Rheumatoid  Arthritis
• זיהום חתכי ניתוחים Surgical Wound Infection
• דלקת ריאות של ילודים   Neonatal Pneomonia
• דלקת קרומי המוח של ילודים    Neonatal Meningitis

ברשימת המצבים הנ"ל יכולים להיות מעורבים חיידקים נוספים.

אבחנה מבדלת:
זיהומים באיברי המין והשתן ע"י חיידקי הכלמידיה.
זיהומים ע"י חיידקי זיבה.

מעבדה:
תרביות רגילות המבוצעות אפילו בבתי חולים אינן מספיקות לאבחן מיקופלסמה הומיניס וחיידקי אוראופלסמה.
לאבחון בתרבית יש צורך בתרביות מיוחדות.
מיקופלסמה גניטליום אינו צומח כלל בתרבית ואפשר לזהותו רק בבדיקת PCR
בדיקות סרולוגיות (נוגדנים) אינן מתאימות לאבחון חיידקי מיקופלסמה, בעת ברור זיהומים באיברי המין והשתן.
בדיקת PCR הינה מדוייקת יותר לאבחון חיידקי מיקופלסמה ואוראופלסמה וגם מאפשרת זיהוי של מספר נמוך של אורגניזמים בהיותה רגישה יותר משיטות אבחון אחרות.

טיפול

  • טיפול מוצלח יהיה לאחר זיהוי ודאי של החיידקים בשיטות מעבדה יעילות, וטפול ומינון בהתאם לסוג החיידקים שימצא בבדיקה.
  •  יש לשלול נוכחות חיידקים אלו בזיהומים בקרב חולי איידס משום הפוטנציאל שלהם להיות מזהמים תופסי הזדמנות [אופורטוניסטיים] בקרב בעלי מערכת חיסון ירודה.
  •  יש להיות עירני לנוכחות של חיידקי מיקופלסמה ואוריאופלסמה ביחד עם חיידקים אחרים בגרימת מחלות כמו דלקת צואר, דלקת רירית רחם, דלקת חצוצרות, דלקת כליות, דלקת מפרקים ועוד.

טיפול אנטיביוטי
השאיפה בטיפול ל"כסות" את כל החיידקים המעורבים בזיהום.

  • אריתרומיצין  – Erythromycin) E.E.S., E-Mycin, Eryc)
  • אינו משפיע על מיקופלסמה הומיניס. המינון למבוגר – 250-500 מ"ג כל 6 שעות.
  • אזניל, זטו – Azithromycin) Zithromax)
    אינו משפיע על מיקופלסמה הומיניס. המינון למבוגר – 500 מ"ג ליום ה 1 ואחכ 250 מג 4 פעמים ליום ל 2-5 ימים.
  • קלינדמיצין – Clindamycin) Cleocin)
    אינו משפיע על חיידקי אוריאופלסמה. מינון למבוגר – 150-450 מ"ג 4 פעמים ביום.
  • דוקסילין – Doxycycline) Vibramycin, Bio-Tab, Doryx)
    מספר תת זנים של מיקופלסמה הומיניס ושל אוריאופלסמה יתכן שהם עמידים. המינון למבוגר – 100 מ"ג כל 12 שעות למשך 10 ימים.
  • לבו – Levofloxacin) Levaquin)
    מינון למבוגר 500-1,000 מ"ג ליום למשך 7-14 יום
  • אופלודקס, טריביד – Ofloxacin) Floxin)
    מינון למבוגר – 200-400 מ"ג כל 12 שעות
  • מינוצין – Minocycline) Dynacin, Minocin)
    מספר תת זנים של מיקופלסמה הומיניס ושל אוריאופלסמה יתכן שהם עמידים. המינון למבוגר – 100 מ"ג כל 12 שעות למשך 10 ימים.

מניעה
• שימוש באמצעי מניעה חציצתיים כמו קונדום יועילו במידה מאד נמוכה למניעת הדבקות בחיידקים אלו משום שהם כה נפוצים, כולל באנשים בריאים והדלקת שהם גורמים היא בלתי נחזית מראש כי היא תלויה במצבו החיסוני של האדם.
• לידה בניתוח קיסרי אינה מונעת הדבקות ילודים בחיידקים אלו משום שהילודים יכולים להדבק עוד בהיותם בתוך רחם אימם.
• בהיות חיידקים אלו כה נפוצים הרי שמניעה יעילה של הדבקות בחיידקים אלו מושגת רק ע"י המנעות מיחסי מין.

הערה כללית
באופן כללי, זיהום בחיידקי מיקופלסמה ואוראופלסמה מוגבל למשטחים ריריים של מערכות המין והשתן התחתונות והפה. באנשים בריאים הזיהומים האלו קשורים בשיעורי תחלואה נמוכים. מאידך באנשים עם מערכות חיסון לקויות כמו חולי איידס וילודים פגים הזיהום בחיידקי מיקופלסמה ואוראופלסמה עלול לפגוע באברים פנימיים כמו בעצמות,במפרקים ובמערכת העצבים המרכזית. כישלון בזיהוי ובאבחון זיהומים אלו והשתהות במתן טפול אנטיביוטי מתאים עלול להוביל לתוצאות גרועות ביותר ולנכות כרונית.

השאר תגובה

*