הערמונית (פרוסטטה) – תפקידה וסיבוכיה

לבלוטת הערמונית צורה של פרי עץ הערמון, הממוקמת במוצא שלפוחית השתן ועוטפת את חלק השופכה הקרוב לשלפוחית השתן.

לבלוטה תפקיד חשוב מאוד בתקופת פריון הגבר על ידי יצור והפרשת נוזל הערמונית החיוני לחיוניותם ולתנועתם של תאי הזרע.
לאחר תקופת הפריון לבלוטה זו אין כל תפקיד חיוני והמשך קיומה בגוף הגבר יכול להיות קשור לסיבוכים בלבד.
3 סיבוכים עיקריים אפשריים הקשורים לבלוטה זו:
 1.  דלקות.
2.   הגדלה וחסימה.
3.   סרטן הערמונית.
1. דלקות הערמונית יכולות להופיע החל מגיל 20-30 שנה. הזיהום בדרך כלל חיידקי והמקור בדרך כלל קשור לזיהום עולה מהשופכה המודלקת שלא מטופלת נכון ובזמן.
ביטוי המחלה יכול להיות חריף, דרמטי וסוער או בצורה כרונית ומתונה. הצורה החריפה מלווה בדרך כלל בחום גבוה ולעיתים בעצירת שתן. טיפול הבחירה הוא אנטיביוטיקה מקבוצת הקינולונים ולעיתים יש צורך בניקוז השלפוחית כדי למנוע צמיחת חיידקים בשלפוחית השתן וחדירתם לבלוטת הערמונית.
הצורה הכרונית מלווה בדרך כלל במיחושים ולעיתים בכאבים בשיפולי הבטן עם הקרנה לאשכים ולאזור פי הטבעת והפרעה מסוימת במתן השתן. הטיפול האנטיביוטי הוא ממושך בדרך כלל ולא תמיד עם תוצאות טובות. לעיתים תיתכן פגיעה באיכות וכמות הזרע והופעת עקרות.
2. הגדלת הערמונית וחסימה קשורים בדרך כלל בהפרעה בריקון שלפוחית השתן. כל עוד שלפוחית השתן מתגברת על  החסימה על ידי התכווצות שרירי דופן השלפוחית, הגבר בדרך כלל אסימפטומטי וזאת בעצם התקופה "המסוכנת" לגבר, כי עקב העדר תסמינים הגבר לא מודע שהשלפוחית סופגת את הנזק ועל ידי התאמצותה היא מאבדת את גמישותה. דופן השלפוחית נעשית עבה והרירית מפתחת התעבויות, מה שיכול לגרום לגירוי יתר של שלפוחית השתן ולקיבולת קטנה יותר. בהמשך מופיעים סימפטומים המביאים את הגבר לבירור אורולוגי. החולה מתלונן בדרך כלל על החלשת הזרם, תכיפות דחיפות ונוקטוריה, הרגשת העדר התרוקנות וטפטוף סופי.
מטרת הטיפול בדרך כלל היא להוריד את התנגודת במוצא השלפוחית על ידי תרופות מקבוצת חוסמות-אלפא-אדרנרגיות ולאפשר לשלפוחית השתן להתאמץ פחות, להגביר את זרימת השתן ולהתרוקנות טובה של השלפוחית.
בשלב זה התגובה לטיפול תלויה במידת הנזק  שנגרם כבר לשלפוחית. אם הנזק הוא קשה ובלתי הפיך, יהיה אמנם שיפור בזרם השתן אך התכיפות והדחיפות ימשכו ואם הנזק לשלפוחית הינו קטן תוצאת הטיפול תהיה טובה. החולה יצטרך ליטול  את התרופה כל עוד הוא מגיב היטב לטיפול. חולי יתר לחץ דם הינם מועמדים טובים יותר לטיפול תרופתי זה, כי תרופות אלו מורידות  את לחץ הדם כך שניתן להגיע איתם למינונים גבוהים ללא תופעות לוואי הנובעות מירידת לחץ דם.
קיימות אופציות תרופתיות אחרות כגון: פרוקיור שלא הוכיחה את עצמה ותרופות הומאופטיות שתגובתן חלקית ובמקרים סלקטיביים בלבד.
כמובן שאם אין תגובה טובה לטיפול התרופתי ממליצים לחולה את אחת הגישות הניתוחיות, החל  מכריתת הבלוטה בשיטה הסגורה או הפתוחה וכלה בגישות מסוג לייזר, חימום ואיוד. העיקרון הטיפולי בשלוש השיטות הנ"ל קשור בהעלאת החום בתוך רקמת הערמונית לטמפרטורות גבוהות, דבר הגורם לייבוש והרס הרקמה. גישות אלו הן גישות עם תוצאות חלקיות ועם סיבוכים לא מעטים.
שתי הגישות הטובות ביותר הנותנות תוצאות מצוינות הן עדיין השיטות הותיקות: הגישה הפתוחה – דרך חתך בבטן התחתונה, והגישה הסגורה הנקראת TURP – כריתה חשמלית של הבלוטה דרך השופכה.
3. סרטן הערמונית. בשנים האחרונות חלה עליה באבחון וטיפול מוקדמים בעקבות המודעות הגבוהה למחלה והשימוש בסמן ה-PSA . ה-PSA הינו חלבון המיוצר על ידי תאי בלוטת הערמונית ורמתו גבוהה יותר בנוכחות תאים סרטניים או כשמדובר בבלוטה מודלקת או גדולה מאוד.
לאחרונה ניתן לבדוק את רמת ה-PSA  החופשי בדם, דבר המאפשר אבחנה יותר מדויקת בין האפשרויות השונות ועל ידי כך להימנע מביופסיות מיותרות של הערמונית.
לאחר קבלת התשובה הפתולוגית של סרטן הערמונית, המשך הטיפול מותאם לפי: דרגת הגידול, עומק חדירת תאי הגידול מעבר לעטיפה של בלוטת הערמונית (קפסולה), הופעת גרורות בבלוטות הלימפה, בעצמות או בריאות והגיל הביולוגי והכרונולוגי של החולה.
כעיקרון, הגישה הניתוחית – הכריתה הרדיקלית של הערמונית צריכה להיות סלקטיבית מאוד
לגברים מתחת לגיל 70 במצב כללי טוב עם גידול הממוקם בתוך הבלוטה ובעל דרגה יחסית לא
גבוהה. טיפול הבחירה החלופי במצב זה הוא טיפול קרינתי ממקור חיצוני או ממקור פנימי על ידי השתלת גרעיני יוד רדיואקטיבי בתוך הבלוטה (ברכיטרפיה).
כאשר דרגת הגידול היא גבוהה או שמדובר בגיל מעל 75 שנה ומצב כללי לא שפיר או שקיים פיזור לסביבה ולעצמות, טיפול הבחירה הוא הורמונלי ממושך בדרך כלל עם תוצאות טובות למספר שנים וללא תופעות לוואי משמעותיות. בשלב מסוים יכול להופיע כשל של טיפול זה ובד"כ בגילים המבוגרים החולים מתים מסיבות אחרות ולא מהגידול עצמו.
תחילתו של הטיפול ההורמונלי היה בכריתת האשכים ומטרתו סילוק ההורמון הגברי – הטסטוסטרון. מזה כ20- שנה טיפול הבחירה הוא הזרקת הורמון שהרכבו LH-RH שתפקידו להתיש את רקמת האשכים המייצרת טסטוסטרון ובצורת היזון חוזר שלילי להוריד את רמת יצירתו לאפס על ידי דיכוי הפרשת ההורמון LH הפועל על תאי האשכים מסוג leydig המפרישים את ההורמון הגברי – הטסטוסטרון.
הטיפול מתבצע לעיתים בהפסקות כדי למנוע כשל טיפולי כפי שהוסבר קודם לכן.
מאמר זה נכתב ע"י ד"ר מיכאל סביון, רופא אורולוג ומנתח מומחה
כל הזכויות שמורות © לד"ר שרגא וקסלר ול-"שער" – מכון לבריאות האישה.
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ את המידע
באתר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי,
אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום והקלטה) ללא אישור של מפעיל האתר.
לבקשת אישור 052.2453662 shraga@genicolog.net
http://a3101-tmp.s48.upress.link
מכון "שער" 03.6956867 ימים א'-ה' משעה 09:00
מכון לטיפול בלייזר בקונדילומה ובמחלות מין לנשים ולגברים
ניתוחים פלסטים גינקולוגיים ואנדוסקופיים