העגבת וההיסטוריה שלה

לא ברור מי העביר את העגבת, האם קולומבוס וחייליו שחזרו מאמריקה או שמא דווקא הם העבירו אותה למקומיים. בכל אופן תושבי אירופה זכו בה במאה ה-15 ולא יכלו לה עד המצאת הפניצילין. העגבת היא לא סתם מחלת מין, היא יודעת לפגוע גם בלב ובמערכת העצבים.

עד לפני כ 100 שנה, חלקו כבוד לגברים שחלו בעגבת. הרצל – החוזה שלנו- כתב לידידו:" סוף סוף אני יכול להיחשב כגבר, חליתי במחלה".
חולי עגבת מפורסמים אחרים היו: היינריך היינה, דוניצטי, האפיפיור, המלך הנרי ה-8, הרננדו קורטז (הספרדי משמיד התרבות האצטקית), אנרי דה-טולוז-לוטרק, שרל בודלר ופרידריך ניטשה.
עם זאת אף עם לא לקח על עצמו את הכבוד להיות האפוטרופוס על המחלה אלא מיהר להאשים בה את העם היריב ולכן אין לתמוה מדוע למחלה כינויים כה רבים כמו:  "המחלה הצרפתית" – כך כינו אותה האנגלים, "המחלה האנגלית" – עפ"י הצרפתים, "המחלה הספרדית" – אליבא הספרדים, "המחלה הפורטוגלית" – לפי היפנים, "המחלה הפולנית" – גירסת הרוסים ו"המחלה הגרמנית" מבית היצור הפולני.
בעידן המודרני, בתקופת מלחמת העולם השניה, נפגעו מן המחלה בארצות הברית בלבד 600,000 איש ואשה מדי שנה. עם גילוי הפניצילין ירדה שכיחות המחלה וב- 1950 נפגעו "רק" 6000 לשנה. ברם, מאז נסתמנה עליה בשכיחות המחלה, הן בגלל המתירנות והן בגלל הקטנת השימוש בפניצילין כנגד חיידקי הזיבה, שאינם רגישים כלפיו. כיום, שעור הנפגעים בארה"ב הוא בין 25 ל- 30 אלף חולים מדי שנה.

גורם המחלה
טְרֵפּוֹנֵמַה פַּלידוּם –  TREPONEMA PALLIDUM  זהו שמה של הספירוכטה הגורמת למחלה. הספירוכטה אינה חיידק, אך היא דומה לו בהרבה תכונות. צורתה כעין סליל, או קפיץ , והיא רגישה ביותר ליובש ולחום. נטייתה לחיות במקומות לחים וחשוכים מסבירה את העדפתה לשהות באברי המין. היא כה רגישה עד כי קשה ביותר לגדלה במעבדה.
מעניין לדעת שגורם העגבת חי באופן טבעי בקרב הגזע האנושי בלבד ולא בשום בעל חיים אחר.
למרות שהעגבת הינה מחלה עתיקה, היא טרם חלפה מן העולם, בשל העובדה שהגוף אינו מפתח חיסון טבעי כנגדה, ובעיקר משום שטרם הצלחנו לפתח חיסון מלאכותי, כשם שעשינו נגד מחלות אחרות שהיו נפוצות כל כך בעבר.

שלבי המחלה
עם חדירת הספירוכטות לאזורים ריריים, כמו לאברי המין, או דרך שריטות בעור למקומות אחרים בגוף, הן מתחילות להתרבות ויוצרות במקום פצע הנקרא צַ'נְקֵר CHANKER. פצע זה אינו כואב ואינו מפריש. מרגע החדירה לגוף ועד להופעת הפצע יכולים לחלוף כ 3 שבועות ותקופה זאת נקראת תקופת הדגירה (האינקובציה     incubation period  ). איתור בן זוגו של חולה עגבת כבר בשלב הדגירה ומתן טיפול מיידי, מבטיח ריפוי בשיעור של 100%.

למחלה 3 שלבים:


1] הצ'נקר הבלתי כואב, המאפיין את השלב הראשון, חולף בדרך כלל כ 2 עד 4 שבועות לאחר הופעתו, אפילו ללא טיפול. חשיבות רבה נודעת לתופעה זו, שכן אדם חולה יכול לחשוב לתומו שהיעלמות הצ'נקר מעידה על ריפויו מן המחלה, ולא כך הוא הדבר – הפצע נעלם, ואילו החיידקים ממשיכים להתרבות בגוף ומתפשטים עם זרם הדם לשאר האברים. חשוב על כן לפנות לרופא בשל כל פצע באברי המין ולא לשמוח מוקדם מדי אחרי שהוא נעלם.
2] השלב השני מופיע 6 שבועות אחרי היעלמות הצ'נקר ומאופיין בפריחה על פני כל אזורי הגוף ובנשירת שיער בראש, בגבות ובזקן. הנשירה יכולה להיות חלקית ולהביא ליצירת קרחות.
סימנים נוספים הם הגדלה וכאב בבלוטות הלימפה באיזורים שונים, וכן תחושה כללית לא טובה, כמו במחלת השפעת היכולה להתבטא בחום ובכאבים פזורים.
פגיעת הספירוכטות באיברים השונים יכולה לגרום לסימני מחלה בכליות, במעיים, במוח, בכבד ועוד, ועל כן מובן מדוע זכתה מחלת העגבת בכינוי "החקיינית הגדולה". סימני המחלה יכולים להיות מגוונים מאד ולדמות להרבה מחלות אחרות, ועל כן להקשות באבחנתה.
השלב השני יכול להמשך 1-8 שבועות וגם הוא, כמו השלב הראשון – מדביק. שוב, בדומה לשלב הראשון, אם לא יינתן טיפול, הסימנים יכולים אמנם להיעלם מעצמם אך המחלה תמשיך ותפגע באברים נוספים. כשליש מן החולים עוברים משלב שני לשלב שלישי, כאשר בין שני השלבים קיים השלב המסווה (לטנטי) שבו אין רואים כל סימן על החולה אך במהלכו, במשך 4 השנים הראשונות (מתחילת המחלה), החולה מדביק.
3] השלב השלישי הוא הקשה ביותר. נפגעים בו בעיקר המוח ומערכת העצבים המרכזית, הלב וכלי הדם, וכן שאר האברים. חולה בשלב זה יכול לסבול משיתוקים, מעיוורון, מאי שפיות הדעת, משינוי אישיות, מהרס כלי הדם הגדולים ופגיעה קשה בלב ועוד. יודעי דבר מספרים שאידי אמין שליטה המטורף של אוגנדה לקה במחלה, מה שגרם לו להסתובב עם כנפי צניחה, שקיבל בתום קורס צניחה בישראל ולפעול כנגדנו כולל בסיפור חטיפת המטוס לאנטבה וכן לבצע מעשים זוועתיים נוספים.

עגבת בהריון
העגבת עוברת גם מאשה הרה אל עוברה, וזאת החל מן החודש הרביעי להריון ואילך. בנוסף העגבת עלולה גם להדביק את היילוד במעבר דרך תעלת הלידה. עגבת בהריון גורמת לשעורים גבוהים יותר של הפלות מאוחרות, לידות מוקדמות, מות עוברים, מות יילודים וכן לעגבת מולדת הגורמת למומים ולפגמים אופייניים ביילודים הנותרים בחיים.

איך מועברת המחלה?
ברוב המקרים ההדבקה נעשית באמצעות מגע מיני באברי המין, אולם תיתכן הדבקה גם על ידי נשיקות, דקירות ממחטים שהיו בשימוש אצל נגועי עגבת, מגע באזורים נגועים, מגע עם דם של חולה עגבת וכן דרך השליה – מהאם לעוברה.
שעור ההדבקה הוא 50%, כלומר: מכל שני אנשים הבאים במגע עם חולה עגבת, אחד נדבק במחלה. שעור  ההדבקה גבוה זה מדגים את הצורך באיתור בני זוג של החולים ובטיפולם המיידי. חולה עגבת שאינו מקבל טיפול מדביק במשך פרק זמן מוגבל – ב 4 השנים הראשונות, ואחר כך הוא כבר אינו גורם להפצת המחלה.
רוב החולים הם בטווח הגילים 18-30 שנה וכשליש מתוכם הם הומוסקסואלים. העלייה בשכיחות תופעה זו גרמה אף היא לעליה בתפוצת המחלה.
סטטיסטיקה
בשנים האחרונות מדווחים בישראל כ-70 מקרי עגבת בשנה, וכ-300 מקרים של עגבת סמויה או מאוחרת.
היסטוריה
עגבת תוארה לראשונה באיטליה עת שארל השמיני, מלך צרפת, כבש את נאפולי ב-1495. אנשי צבאו, שכירי חרב מארצות שונות באירופה היו כנראה בין הנדבקים הראשונים במחלה ועם שובם לבתיהם הם הפיצו את המחלה ברחבי אירופה.
התיאור הרפואי הראשון הוא משנת 1495 של הרופא ניקולס סקוויל'ציו מברצלונה שכתב: "המחלה אינה נמשכת יותר משנה, למרות שהעור נותר עם צלקות במקומות בהם נפגע".
גם קומנו, שהיה רופא צבאי מוונציה, תאר באותה שנה את המחלה בכתב. הוא תאר חולים שבגופם הופיעו מורסות שהסבו כאב רב.
רופא גרמני יוסף גרונפק כתב ב-1496 שיש צורך לבודד חולים ולחטא את האוייר סביבם.
במאה ה 17 הבינו הן שהמחלה מדבקת והן שהיא עוברת דרך מגע מיני.
במאמרים שנכתבו על המחלה באותה תקופה, תוארו רוב התופעות המוכרות לנו והאופייניות לעגבת, כולל היות המחלה רבת צורות.
זמן קצר לאחר מכן החלו השלטונות לא רק לטפל בחולים אלא למנוע הדבקה כמו באמצעות הוצאת צווים להימנעות ממגע עם "עובדות מין".
בהמשך חוקקו חוקים, כמו בפריז, לשלוח לבידוד או אל מחוץ לעיר חולי עגבת.
עד מהרה, בתחילת המאה ה- 18 גוייס הקונדום למלחמה כנגד העגבת.
סיפורים וטיפולים
מקור המילה סיפיליס הוא בשמו של רועה בשם סיפילוס, גיבור סיפורו של ג'רום פרקסטור, מ 1530,  שהעליב את אל השמש וכעונש חלה בעגבת.
הטיפולים הראשונים כללו בליעת חומרים משלשלים, מריחת כספית על הנגעים ואפילו הזרקת כספית לעכוזי החולים. נוהג זה של זריקות כספית היה כה נפוץ, עד כי בטורקיה לפני שננים עצרו בניה באיזור שבו גילו מכרה כספית. היה זה בית קברות עתיק ששוכניו לקו בעגבת ושזכו לטיפול הולם. הטיפולים בכספית הם מקור הביטוי "לילה אחד עם ונוס [אלת האהבה] וחודש עם מרקורי (כספית). טיפולים חדשניים יותר היו חימום בחדר אדים ושתיית אבקה שהוכנה מעץ שיובא מאמריקה.
הנגעים הקשים בעור שנגרמים על ידי החיידקים מחוללי העגבת קשרו את הטיפול במחלה לרפואת עור ומאז רופאי העור הפכו לרופאי עור ומין.
רק לקראת סוף המאה ה 19 איתר החוקר שאודין את הספירוכטה [מעין חיידק] הגורמת לעגבת – הטרפונמה.
בתחילת המאה ה 20 הופיעו בדיקות דם לאיתור המחלה והפכו בן יום לבדיקות חובה לפני קבלת רישיון להינשא במדינות כמו ארה"ב וצרפת.
הטיפולים הראשונים היעילים היו ארסן, אח"כ ביסמוט ולבסוף משנת 1939 – הפניצילין בזכות תגליתו של אלכסנדר פלמינג.
מה יש לעשות כאשר מתגלה פצע חשוד באזור אבר המין או כאשר בן הזוג נמצא חולה בעגבת?
פנו מיידית לרופא!
בבדיקה הרופא נוטל דוגמה מהפצע וכמו כן דגימת דם. את דגימת הפצע הוא שולח למעבדה לאיבחון הספירוכטות באמצעות המיקרוסקופ ובדגימת הדם יחפש נוגדנים לעגבת. ניתן לבצע גם בדיקת PCR לאיתור DNA של הטרפונמה.
כל הזכויות שמורות © לד"ר שרגא וקסלר ול-"שער" – מכון לבריאות האישה.
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ את המידע
באתר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי,
אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום והקלטה) ללא אישור של מפעיל האתר.
לבקשת אישור 052.2453662 shraga@genicolog.net
http://a3101-tmp.s48.upress.link
מכון "שער" 03.6956867 ימים א'-ה' משעה 09:00
מכון לטיפול בלייזר בקונדילומה ובמחלות מין לנשים ולגברים
ניתוחים פלסטים גינקולוגיים ואנדוסקופיים