הגיל המתקדם בדרך לזהב

אמר מי שאמר שעלומים זוהי תופעה חולפת, ואכן מחקרים מראים שגופנו מתחיל להישחק ולהתבלות כבר בשנות ילדותנו.

האוסטאופורוזיס למשל, מצב של דלדול העצם מתחיל כבר בשנות ה20 לחיינו.
כמו הרבה יכולות, גם יכולת הפיריון הטבעית הינה תופעה מוגבלת בזמן, אולם בחברה המערבית ההסתכלות על האישה היא בעיקרה דרך יכולתה ללדת ילדים, וכאשר יכולתה זו באה אל סופה,  "זוכה" האישה להיכנס לתקופה המוגדרת באופן מביש כ"תקופת הבלות".
אכן, אם נסתכל על ההיסטוריה של המין האנושי, נווכח שעד לפני כמאה שנה נשים סיימו את חייהן פחות או יותר עם סיום יכולתם להוליד ילדים, כאשר עד אז עיקר עיסוקן היה לגדל אותם.
מאז נשים הכפילו את תוחלת חייהן,  נכנסו לתחומי עשיה רבים ומגוונים, אולם התפיסה הבסיסית מזה אלפי שנים נותרה בעינה: תפקיד האישה להוליד ילדים ולגדל אותם.
החברה שלנו טרם הפנימה את פריצת הדרך שנעשתה במעמד האישה, בביטוי העצמי שלה ובדרכים המגוונות בהן היא מגשימה את עצמה.
מגבלה זו, בראיית החברה את אישה, מביאה לכך שגם הנשים נופלות בה, וגם הן מסתכלות על גיל 45-60 כהתחלת הסוף ומעבר לגיל זה  – כעל גיל הבלות, על משמעויותיו השליליות והלא מעצימות.
אני מציע כוון הסתכלות מעצים על כל גיל, במיוחד על הגיל המתקדם, בו גם מופיעים הסימנים והמחלות האופייניות לשימוש רב שנים במכונה המשוכללת ביותר עלי אדמות – גוף האישה.
אסקור במאמר זה את המחזור החודשי הנורמלי ובהמשך את התופעות הקורות עקב איבוד האיזון בין ההורמונים השונים, איזון שלרוב מאפיין את גילאי 18-35.
המחזור הווסתי הרגיל
במחזור וסתי נורמלי, כל 26 – 28 יום, השחלות מקבלות סימן מהמוח ליצור ביציות מוכנות להפריה. מספר ביציות ועד כמה מאות מתחילות בתהליך ההבשלה עד שביצית אחת בד"כ בשלה דיה והיא יוצאת מהזקיק בשחלה [ביוץ]  ונאספת על ידי החצוצרה במסעה לכוון הרחם.
הזקיק בו התפתחה השחלה הופך להיות גופיף צהוב המפריש הורמונים ובעיקר פרוגסטרון.
בזמן שהביצית מבשילה בזקיק בשחלה, גם הרחם עובר תהליך הבשלה שבסופו הוא מרופד בחלקו הפנימי ברירית עבה ועשירה בכלי דם רבים, ה"מחכה" לביצית המופרית.
אם הביצית לא מופרית, רירית הרחם נושרת בסוף המחזור, וזהו הדם של המחזור הווסתי – ווסת.
וחוזר חלילה.
הורמון האסטרוגן הוא ההורמון השליט בחציו הראשון של המחזור החודשי והוא זה שגורם את צמיחת והבשלת הביציות בשחלה ואת הרחם והרירית הפנימית שבו.
מיד לאחר הביוץ רמת האסטרוגן יורדת והורמון הפרוגסטרון הוא מעתה ההורמון השליט.
אם לא מתרחש הריון 10 -12 יום לאחר הביוץ רמות האסטרוגן והפרוגסטרון יורדות באופן חד, מה שגורם לנשירת רירית הרחם, להופעת הווסת ולתחילתו של מחזור חדש.
התקופה שלפני הפסקת המחזור החודשי – פרהמנופאוזה
מאזן ההורמונים מתחיל להשתנות אצל נשים רבות בגילאי 30-40, בהיותו קשור לרמות המתח, התזונה ורעלים סביבתיים.
גיל זה אינו קבוע והוא נקבע על ידי מספר גורמים:
תורשה, סביבה, גיל התחלת המחזור החודשי, האם היתה בהריון, האם ילדה, כמה ילדים, באיזה גיל, סגנון חיים, האם היתה מותשת מהקריירה, מהמשפחה. איך היתה התזונה? צריכת מזון "זבל", קפאין, סוכר, אלכוהול, חיטה רגילה או מלאה, ירקות טריים, פירות, ויטמינים. האם התגוררה בעיר, בכפר. האם נחשפה לרעלים במקום עבודתה.
יכולתם של הזקיקים להבשיל ביציות נפגמת ומתחילים להופיע מחזורים לא ביוציים [ללא ביצית]. העדר הביוץ, ואי התפתחותו של הגופיף הצהוב גורמת לאי יצירת פרוגסטרון, מה שמסביר תופעות מנופאוזליות של: צבירת משקל, אגירת מים, ותנודות במצבי הרוח. המחזורים הוויסתיים יכולים להמשיך להופיע, מה שמונע מהאישה לדעת שגופה כבר אינו מייצר פרוגסטרון, סיבת התופעות שהזכרתי.
הסיבה להמשך המחזורים הווסתיים הוא האסטרוגן, הממשיך להיווצר, לעתים קרובות, באופן לא אחיד  בשחלות וברקמת השומן, אך עתה המחזורים יכולים להיות לא סדירים ולעתים שונים מהרגיל. בנוסף יכולים להופיע דימומים לא סדירים או תקופות ארוכות של אל ווסת.
ריקוד ההורמונים בגיל המעבר
עשרה הורמונים, הנוצרים בשחלות ובבלוטת יתרת הכליה קובעים את מאזן ההורמונים ואת המחזור החודשי הנורמלי. ראוי לדעת שמקור כל ההורמונים האלו הוא הכולסטרול, ומובן אם כן שאין להפסיק לצרוך חומר חשוב זה.
ראוי עוד לדעת שהורמונים אלו יכולים לרוב להיווצר אחד מהשני, כך שיש "ריקוד" פנימי בין ההורמונים. הפרת האיזון ביניהם יכולה להסביר את התופעות השונות הנצפות בקרב הנשים עם המנופאוזה.
ראוי לדעת שהמשכתו של ה"מחזור החודשי" אינה ראיה למאזן תקין בין ההורמונים ואינה שוללת "כניסה" לתקופת המנופאוזה.
מה זה מנופאוזה?
אם לומר בפשטות, הרי ש"מנופאוזה" פרושה – הפסקת המחזור החודשי.
על פניו זוהי תופעה ביולוגית פשוטה – הפסקת המחזור, המלווה בסימפטומים לא נעימים אצל חלק מהנשים כמו: גלי חום והזעה, יובש בנרתיק ותנודות במצבי הרוח, אולם מענין לדעת שסימפטומים אלו מאפיינים נשים בעולם המערבי והן כמעט לא מוכרות במזרח הרחוק ובארצות העולם השלישי.
בתרבויות אלו, המנופאוזה היא יותר סיבה לחגיגה שקטה, תקופה בה האישה סיימה את הולדת ילדיה והיא נעה לרמה עמוקה של גילוי עצמיותה ומימושה האישי ומודעות רוחנית.
בתרבויות האלו, הנשים המנופאוזליות הן מקור לחיקוי ולהערכה. מחפשים אותן לעצה ולדעה ויש להן מקום מכובד בתהליך קבלת ההחלטות בקהילה שלהן.
יתכן שעבורנו, כל זה נשמע מוזר!
בתרבות שלנו, ההתייחסות לנשים אלו היא כעל נשים שעברו את השיא ונמצאות בירידה:
סוף המיניות, תקופת כאבי הפרקים והאוסטאופורוזיס, השמנה ודלדול העור והשרירים, סיומה של קריירה, הערכה עצמית נמוכה, הערכה נמוכה של בן הזוג ושל החברה, פיטורין מהעבודה, אי מציאת עבודה ותעסוקה וחוסר הגשמה וסיפוק.
איך הגענו לזה?
יתכן שתרמו לכך מספר סיבות: דיאטה לקויה, סגנון חיים לא בריא, זיהום סביבתי, גישה תרבותית המתבטאת בחוסר הבנה, חוסר חינוך והכנה למצב החדש, שימוש לא נכון בהורמונים סינטטיים, רוב הרופאים והחוקרים הינם ממין זכר, הרגיש פחות למצוקת הנשים, ופרסומת, ונשוב לאלו בהמשך המאמר.
ההיסטוריה של הטיפול ההורמונלי התחליפי
לקראת שנות ה 60 של המאה העשרים המציאו והכניסו לשימוש את הורמון האסטרוגן התחליפי.
נטילת האסטרוגן גרמה להמשך ה"מחזור החודשי", מה שהביא לאשליה של המשך הנעורים.
די מהר זכה הורמון האסטרוגן לכינוי "הורמון הנעורים", או "נשית לעד".
החגיגה של נטילת הורמון זה נמשכה כ 20 שנה עד הגילוי ב 1975 של עליה בשכיחות סרטן רירית הרחם פי 4-8 בקרב הנשים שנטלו הורמון זה.
או אז הוסיפו לטיפול את הפרוגסטין, שהוא נגזרת סינטטית של פרוגסטרון.
תוספת הורמון זה אמנם הורידה את העליה בשכיחות סרטן רירית הרחם, אך רק בשנים האחרונות, ובעיקר בחודש אוגוסט 2002, התבררה התמונה במלואה ובשיא חומרתה:
בקרב נשים שהשתמשו בהורמון התחליפי [אסטרוגן ופרוגסטין] היתה עליה של 41% באירועי שבץ מוחי, עליה של 29% בהתקפי לב, עליה של  113% [מאה ושלוש עשרה] בשכיחות של קרישי דם בריאות ועליה של 26% בסרטן שד.
תופעות הקשורות לגיל המעבר ולמנופאוזה
הורמוני המין והמוח
ירידה בליבידו, תנודות במצבי הרוח [דיכאון, גריות יתר], גלי חום והזעות, הפרעות בשינה [נדודי שינה, פחות שנת REM],  כאבי ראש, איבוד זיכרון לטווח קצר, ירידה בריכוז.
מהי אוסטאופורוזיס?
אוסטאופורוזיס היא מחלה מתקדמת כתוצאה מגורמים רבים. זוהי מחלה של איבוד מוגבר של עצם וירידה בצפיפותה, כך שלאורך זמן יש פחות עצם, ומה שנותר ממנה הוא יותר קל ומחורר. הסכנה שבאוסטאופורוזיס היא סיכון מוגבר לשברים בעצמות, מה שכרוך בכאבים ובנכות עד כדי מוות טרם זמנו.
השברים השכיחים ביותר הם בחוליות עמוד השדרה, אמת היד, צואר הירך, זרוע היד והצלעות.
אוסטאופורוזיס שכיחה יותר בקרב מעשנות, ללא פעילות גופנית, חוסר בויטמין D, בסידן ובמגנזיום, בקרב אלו שהדיאטה שלהן מבוססת על בשר בקר לעומת ירקות וחיטה מלאה. גם אלכוהוליזם היא גורם סיכון.
כנכתב למעלה, ראוי לדעת שהאוסטאופורוזיס מתחילה כבר בגילאי ה 20, הרבה לפני המנופאוזה, ועובדה זאת מחייבת התייחסות שונה מהרגיל למחלה זאת.
מחלות לב וכלי דם
ידועה העובדה שמוות כתוצאה ממחלות לב היא נדירה בקרב נשים לפני המנופאוזה ועולה משמעותית לאחריה.
על פי הסטטיסטיקה, מחלות לב הן גורם המוות העיקרי בנשים בגיל המעבר. אחת מתוך תשע נשים בנות 63-45 חולה במחלת לב. אחרי גיל 65 השכיחות עולה פי 3, לאחת מתוך שלוש.
בין הגורמים שניתן למנות הם: דיאטה לקויה, עודף אכילה, צריכת שומן מהחי, צריכת סוכר ופחממות מזוקקות, מזונות מעובדים, עודף מלח או נתרן, חסר סיבים, חסר מגנזיום ואשלגן וחסר במזונות העשירים באנטי מחמצנים [אנטי אוקסידנטים]. מתח מוגבר, עודף צריכה של ברזל, וכנראה חסר בפרוגסטרון.
סרטן
בין הממאירויות ניתן למצוא: סרטן שד, סרטן רירית הרחם וסרטן גוף הרחם.
נרתיק, צואר רחם, שופכה ושלפוחית שתן
אחרי המנופאוזה, העליה בשכיחות של יובש בנרתיק והפחתת יצור ריר מביאים לעליה בשכיחות דלקת הנרתיק, דלקת צואר רחם, דלקת צינור השתן [השופכה] ודלקת שלפוחית השתן.
דלקת בצואר הרחם עלולה להביא לדלקת הרחם, החצוצרות והאגן.
סיבות אפשריות הן: דלקת בדרכי השתן, דלקת בפות.
הפרשה נרתיקית
דלקת נרתיק, דלקת צואר הרחם, סרטן צואר רחם, סרטן רחם, גוף זר.
רירית הרחם
הפרת המאזן בהורמונים מביאה לעליה בשכיחות דימומים ממקור רחמי, פוליפים תוך רחמיים
וסרטן רירית הרחם.
דימומים
סיבות אפשריות הן: פעילות הורמונלית לא סדירה או לא תקינה, דלקת צואר רחם, דלקת הנרתיק, דלקת רירית הרחם, התקן תוך רחמי, שרירן (מיומה), פוליפ צוארי או תוך רחמי, ציסטה שחלתית, סרטן באברי המין.
דליפת שתן בעת מאמץ כמו הרמת משקל או צחוק ושיעול.
צניחת אברי האגן
צניחת רחם, צניחת שלפוחית השתן, צניחת השופכה, צניחת החלחולת [רקטום].
עור ושיער
עור יבש, קמטים, שער ראש דק יותר, נשירת שיער ראש, הגברת שיעור בפנים, דלקת עור הפנים [פנים ורודות].
מחלות אוטואימוניות
דלקת בלוטת התריס [השימוטו], הגדלת בלוטת התריס ויתר פעילות שלה [מחלת גרבס], יובש בעינים [מחלת סיוגרן], זאבת מערכתית [לופוס אריתמטוזוס].
בעיות בריאות אחרות
צבירת נוזלים, השמנה [במיוחד בירכיים, ובבטן], כאבים מפוזרים בגוף, יתר לחץ דם, דלקת מפרקים [ארטריטיס].
התייחסות לבעיות בגיל המעבר ובתקופת המנופאוזה, שהוזכרו לעיל, וגישות טיפוליות נדונות במאמרים נפרדים.
ברחבי הארץ מועברת סדנא שעוסקת בכל ההיבטים של גיל המעבר.
מלבד הנושאים שהוזכרו בכתבה זאת, עוסקת הסדנא גם
ב"בעיות" נוספות כמו: הערכה עצמית, מימוש והגשמה,
מנהיגות, יחסים עם בן זוג ועם ילדים ונכדים, התייחסות לחברה.
בסדנא יוצעו גישות חדשות וטיפולים לבעיות השונות כמו:
גלי חום והזעה, תנודות במצבי הרוח, איבוד הגמישות של העור
והשרירים, דלקות באברי המין, אוסטאופורוזיס, תזונה, קריירה שניה ועוד.
את הסדנא מנחה ד"ר שרגא וקסלר – גניקולוג בכיר
המנוסה בהעברת סדנאות.
מנחים נוספים משולבים בסדנא.
כל הזכויות שמורות © לד"ר שרגא וקסלר ול-"שער" – מכון לבריאות האישה.
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ את המידע
באתר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי,
אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום והקלטה) ללא אישור של מפעיל האתר.
לבקשת אישור 052.2453662 shraga@genicolog.net
http://a3101-tmp.s48.upress.link
מכון "שער" 03.6956867 ימים א'-ה' משעה 09:00
מכון לטיפול בלייזר בקונדילומה ובמחלות מין לנשים ולגברים
ניתוחים פלסטים גינקולוגיים ואנדוסקופיים