אקנה

אקנה
תאריך: 18/04/2007
אקנה הינה הפרעה דלקתית נפוצה של היחידה העורית, הכוללת את זקיק השערה ובלוטת החֵלב הצמודה אליו.

המילה אָקְנה מקורה ביוונית ומתייחסת לשיא החיים. בגברים האקנה מופיע בשכיחות הגבוהה ביותר בין הגילאים 15-18, ואילו בנשים השכיחות דומה, אך הוא יכול להתחיל בכל גיל ובמספר לא מבוטל של המקרים נמשך, או אף מתחיל, בשנות העשרים והשלושים (מכאן מקור המרכאות ליד השם פצעי בגרות).
השפעתו החמורה ביותר של האקנה הינה בדרך כלל בתחום הנפשי. נגעים מוגלתיים ואף צלקות מופיעים בגיל שבו הפוטנציאל למשקע רגשי אצל הסובל הינו הגדול ביותר.
סכומי כסף עצומים מוצאים מדי שנה על טיפולים שונים לאקנה, לרוב ללא הדרכה רפואית. חוסר הדרכה רפואית מוסיף במקרים רבים גם להוצאות וגם לחומרת המחלה. חשוב לציין כי לציבור הקוסמטיקאיות יש תפקיד חשוב מאד, באבחון ובטיפול בתופעה בשלביה הראשונים והן בהכוונה לקבלת הדרכה וטיפול רפואי.
היחידות של זקיק שערה- בלוטת חֵלֵב נמצאות ברוב אזורי העור בגוף, אך צפיפותן הרבה ביותר הינה בפנים, חזה עליון וגב עליון. בלידה, יחידות אלו קטנות ובלתי פעילות.
בתחילת ההתבגרות המינית, בתגובה לאנדרוגנים (הורמונים זכריים) יחידות אלו מתפתחות ומתחילות להפריש חֵלֵב, המרכב משומנים, שברי תאים, וחיידקים הנקראים P. ACNES.
השלב הראשון בגרימת הפצעים, הינו היתקעות של פקקי חֵלֵב בתעלות זקיקי השערות. גורמים לכך הפרשת חֵלֵב מוגברת המופיעה בגיל הנעורים עם ההתבגרות המינית ועיבוי קיר תעלות זקיקי השערות. חיידקי  ה- P.  ACNESפועלים על פקקי החֵלֵב וגורמים לפירוק החֵלֵב לחומצות שומן חופשיות ולדלקת סביב זקיק השערה, עם יצירת מוגליות שטחיות או עמוקות. חומרתו הסופית של התהליך תלויה ברגישות האינדיוידואלית של כל אחד לחיידקי
ה-P. ACNES  ולתוצרי פירוק החלב הנוצרים על ידם.
ללא התערבות רפואית, התהליך עלול להסתיים בהצטלקות קשה. אצל מרבית הסובלים מאקנה לא קיימת בעיה של חוסר איזון הורמונלי אלא בעיה מקומית של רגישות יתר בלוטות החלב לרמות תקינות של הורמונים, וכתוצאה מכך יצירת יתר של חלב.
מבחינה קלינית, אקנה נחלק לצורה שהיא בעיקרה לא דלקתית ולצורה שהיא בעיקרה דלקתית. הצורה הדלקתית נחלקת לפי חומרת הנגעים לצורה פפולופוסטולרית, לצורה נודולרית, ולצורה ציסטית.
 
טיפולים מקומיים (חיצוניים)
קו הטיפול העיקרי באקנה מבחינת תכשירים חיצוניים בשנות החמישים והששים היו תכשירים שהוגדרו כ"מקלפים", כלומר, תכשירים שגרמו להסרה חלקית של שכבת הקרן של העור ועקב כך לפתיחת וניקוז הקומדונים. תכשירים אלו פותחו לפני תחילת השימוש באנטיביוטיקה ובתכשירים יעילים לטיפול באקנה ממשפחת הרטינואידים. טיפולים אלו כללו: חומצה סליצילית, רזורצינול, סולפור ועוד. למרות יעילותם, תכשירים אלו אינם מציעים שום יתרון בהשוואה לטיפולים החדשים יותר, ובסך הכל הינם נחותים בהשוואה לטיפולים אחרים במקרים של אקנה חמור.
 
בנזואיל פראוקסיד
בנזואיל פראוקסיד כמריחה מקומית הינו תכשיר בקטריוסטטי (מעכב צמיחת חיידקים)  קומודוליטי (הורס קומודונים) היעיל לטיפול באקנה קל על בינוני. קיימים תכשירים מסחריים שונים בארץ בריכוזים של 5% ו 10% בתוך בסיסים שונים, החל מתכשירי לחות ועד לג'לים מייבשים. צורות נוספות הם תכשירים לשטיפה וסבונים על בסיס בנזואיל פראוקסיד.
הריכוז האופטימלי של התכשיר עדין לא נקבע. מבחינת אפקט אנטי-חיידקי נראה כי אין הבדל בין ריכוזים נמוכים לגבוהים. הריכוזים הגבוהים יותר נותנים את האפקט הקומודוליטי המוסיף לטיפול.  תופעת הלוואי העיקרית של התכשיר הינה גירוי מקומי, שלרוב בולט בתחילת הטיפול. כ- 1%-3% מהאוכלוסייה רגישים לתכשיר ועלולים לפתח דלקת עור ממגע שתצריך הפסקת טיפול.
 
תכשירים אנטיביוטיים מקומיים
תכשירים אנטיביוטיים במריחה מקומית יעילים מאד בטיפול באקנה קל ובינוני כאשר המרכיב העיקרי הינו דלקתי, אך קרוב לוודאי שאין להם יעילות בטיפול בשלב בו יש קומודונים בלבד. תכשירים אלו מורידים את ריכוז החיידקים באזור היחידה של זקיק השערה-בלוטת החלב וכנראה יש להם גם אפקט אנטי דלקתי ישיר.
קיימים תכשירים על בסיס אנטיביוטיקה הנקראת קלינדמיצין פוספט,לרוב בריכוז 1% ובצורת תמיסה, תרחיף או ג'ל. נפוצים יותר בשימוש הינם התכשירים על בסיס אריתרומיצין. קיימת עמידות של חיידקי ה-P. ACNES לאריתרומיצין, אך משמעותה הקלינית לא ברורה בדיוק. יש המאמינים כי הדבר מאיט את תהליך הריפוי.
 
שילוב של בנזואיל פראוקסיד ואנטיביוטיקה
נעשו ניסיונות לשלב בנזואיל פראוקסיד עם תכשירים שונים במגמה לשפר את היעילות הכוללת. שילוב של בנזואיל פראוקסיד עם אריתרומיצין הוכח כיעיל יותר מאשר כל אחד מהתכשירים לבד. טוענים גם כי שילוב זה יכול להקטין את החלק של חוסר התועלת בטיפול האנטיביוטי המקומי הנגועים על ידי עמידות חיידקי ה- P. ACNES לאריתרומיצין. קיימים דיווחים על ניסיונות שילוב בנזואיל פראוקסיד עם חומרים אנטיביוטיים אחרים או אנטי פטרייתיים, אך אלו הוכחו כלא מועילים.
 
טרטינואין
טרטינואין (חומצה רטינואית) במריחה מקומית הינו נגזרת של ויטמין A  אשר הוכנס לשימוש בשנות ה 70 לטיפול באקנה לא דלקתי בשלבים ראשוניים. כיום משמש ככלי טיפולי יעיל מאד במצבים אלו. התכשיר עובד על ידי שיחרור פקקי הקרטין הסותמים את פתחי זקיקי השערות. התכשיר קיים בצורת ג'ל, קרם ונוזל בכמה ריכוזים. התכשיר נמרח בד"כ פעם ביום, בשעות הערב. תופעות לוואי הינן בד"כ גירוי מקומי, ולעיתים החמרה קלה במצב בשבועיים הראשונים לטיפול, הנעלמת לאחר מכן. תכשירים אלו גורמים לשכבת הקרן של העור להיות דקה יותר, ועקב כך מגבירים את הסכנה לדלקות בכוויות שמש ויש צורך להתריע על כך בפני המטופלים ולהמליץ על שימוש קבוע במסנני קרינה.
למרות שלא הוכחה ספיגה סיסטמית של התכשיר, מרבית הרופאים נמנעים משימוש מטרטינואין בזמן הריון.
 
חומצה אזלאית
היעילות הטיפולית של חמצה אזלאית בריכוז 70% הוכחה בחולים עם אקנה ועם בעיות פיגמנטציה. במחקרים נמצא כי יעילותה דומה לזו של התכשירים הטיפוליים האחרים בהקשר לטיפול באקנה וכן נכון הדבר לגבי בעיות הפיגמנטציה. מיעוט תופעות הלוואי המקומיות בזמן השימוש בתכשיר וכן חוסר ההשפעה על שאר אברי הגוף עושים אותו בטוח לשימוש לטווח ארוך.
 
אנטיביוטיקה סיסטמית
לתכשירים אנטיביוטיים במתן דרך הפה יש שתי דרכי פעולה עיקריות: דיכוי הצמיחה של חיידקי P. ACNES, ועל ידי כך הקטנת יצירת תוצרים דלקתיים והשניה- חשובה לא פחות- דיכוי התהליך הדלקתי.
אריתרומיצין על צורותיו השונות נחשב יעיל כמו הטטרציקליניים לטיפול באקנה. הוא לא גורם לתגובת רגישות יתר לשמש כמו הטטרציקלינים. מומלץ לקחת אותם עם הארוחות. בד"כ  נוטלים כ- 500-1000 מ"ג ליום, לא בבת אחת! עמידות חיידקי האקנה לאריתרומיצין נפוצה יותר מאשר לטטרציקלינים. שכיחות תופעות הלוואי עקב טיפול באריתרומיצין- למעט תופעות לוואי של מערכת העיכול- הינה קלות ביותר.
 
טטרציקלינים
טטרציקלינים הינם משפחת האנטיביוטיקה הנפוצה ביותר לשימוש באקנה. בשימוש נמצאים בעיקר טטרציקלין, מינוצין ודוקסילין. הנפוץ ביותר בקבוצה זו הוא המינוצין, הניתן בד"כ במינון של 100 מ"ג ליום. מינוצין ודוקסילין הם תכשירים בעלי זיקה לרקמות השומן ונספגים בה  ובבלוטות החֵלֵב היטב. הם מורידים את אוכלוסיית החיידקים בזקיק, וכמו כן יש להם השפעה נוגדת דלקת ישירה. מבחינת תופעות לוואי מדובר על בחילות, הקאות וצלצולים באוזניים אך זאת רק במינונים גבוהים בד"כ 200 מ"ג ליום. בשימוש לטווח ארוך עלולה להתפתח פיגמנטציה עורית.
 
סולפונילאמידים
תכשירים מקבוצה זו, כגון רספרים, בד"כ יעילים במקרי אקנה שאינם מגיבים לטטרציקלינים או אריתרומיצין. בד"כ התכשיר אינו גורם לתופעות לוואי, למעט רגישות אינדיוידואלית,וזו בחירה תרופתית מצוינת במקרים אלו.
 
אנטיביוטיקות אחרות
פניצילינים וצפלוספורינים כמעט ואינם בשמוש באקנה.אנטיביוטיקות מקבוצת הקוינולונים יעילות באקנה, אך הן יקרות מאד לשימוש ולא הוכחו כיעילות יותר מתכשירים זולים יותר. בד"כ יש לשמור סוגי אנטיביוטיקה אלו למצבי מחלה חריפים הרבה יותר, ולא לאקנה.
 
טיפול באיזוטרטינואין (רואקוטן)
הטיפול באקנה עבר מהפכה רצינית מאד לפני כ- 15 שנים, עם הכנסתם לשימוש של הרטינואידים הסיסטמים. איזוטרטינואין הינה תרופה מרשימה מאד אשר באופן מעשי מרפאת לחלוטין את רוב מקרי האקנה לאחר כ- 4 חדשי טיפול. לאחר גמר הטיפול, מרבית המטופלים חופשיים מן המחלה לחלוטין.
איזוטרטינואין מיועד בד"כ למקרי אקנה קשים, אך יש הגיון לתיתו גם במקרים פחות קשים, כאשר צופים משך ארוך של המחלה, כמו למשל נשים בשנות העשרים השלושים לחייהן.
הרטינואידים מפחיתים את יצירת החלב בבלוטות ועקב כך מביאים להקטנה יחסית גם במספר החיידקים. כמו כן התכשיר מפחית את צמידות תאי הציפוי של דפנות בלוטות החלב ועקב כך מונע את יצירת הקומודונים. כן יש הפחתה בתהליך הדלקתי הישיר כשלעצמו, וייתכן שיש לו השפעה על רמות ההורמונים הזכריים בדם. מינון הטיפול המקובל הינו 1 מ"ג של התרופה לכל קילו משקל גוף ליום. תופעות הלוואי כוללות יובש בולט של העור והריריות. לעתים יש כאבי פרקים ושרירים. במקרים נדירים קיימות הפרעות בראיית לילה שהיא בד"כ הפיכה בתום הטיפול. רטינואידים סיסטמיים גורמים לשינוים בערכי מעבדה מסויימים. ברוב המקרים קיימת עליה במרות שומנים בדם, בעיקר הטריגליצרידים אך גם כולסטרול. עליות אלו חוזרות לנורמה עם תום הטיפול. במקרים נדירים קיימת עלייה בתפקודי כבד, אך גם היא בד"כ הפיכה. הדאגה הגדולה ביותר בשימוש בתכשיר הינה יכולתו לגרום למומים בעוברים אצל נשים הנוטלות אותו בזמן ההריון. נשים בגיל הפוריות חייבות להשתמש באמצעי מניעה בזמן נטילת התכשיר. אין כל השפעה על פוריות האישה בעתיד לאחר גמר הטיפול ברואקוטן. עקב הסיכויים לשינוי בתמונת הדם, יש לבצע בדיקות דם לרמות שומנים ותפקודי כבד, כבסיס טרם הטיפול, ולאחר החודש הראשון לטיפול, לצורך השוואה.
 
טיפול הורמונלי
שימוש בגלולות למניעת הריון עקב האפקט האנטי אנדרוגני שלהן הוא טיפול יעיל לאקנה בנשים. בעיקר בולט הדבר אצל נשים עם הפרעות בווסת, או תסמונת השחלות הפוליציסטיות. המרכיב האנטי אנדרוגני היעיל בגלולות מסויימות נקרא בשם ציפרוטרון אצטט, ואפשר לתיתו גם בנפרד, כתוספת לגלולות אחרות. מרכיב זה אינו קיים בארצות רבות ואז ניתן להשתמש בתכשיר בשם ספירונולקטון, שהינו תכשיר משתן בעל יכולת לחסום קולטנים לטסטוסטרון. במקרים מסויימים של הפרעות הורמונליות יש להוסיף גם מינון נמוך של סטרואידים לטיפול. מינונים אלו מדכאים הפרשת הורמונים זכריים ממקור בלוטת יתרת הכליה.
 
טיפול אנטי דלקתי
סטרואידים במינון גבוה יחסית 20-40 מ"ג ליום ניתנים לפעמים לצורך הרגעת אקנה דלקתי קשה. מקרים אלו הם נדירים ובד"כ נמנעים ממתן סטרואידים דרך הפה, אלא אם כן המצב באמת חמור. לסטרואידים במריחה חיצונית אין מקום לטיפול באקנה. יש כמה דיווחים על שימוש בתרופות אנטי-דלקתיות לא-סטרואידליות, אך התוצאות אינן מרשימות. יש הוכחות כי למתן אבץ דרך הפה יש השפעה מטיבה על החלק הדלקתי של האקנה. בעבר האמינו כי לדיאטה והיגיינה יש מקום בטיפול באקנה, אך כיום ברור כי אין לכך כל משמעות. התהליך הפתולוגי נמצא עמוק מדי בעור מכדי שניתן יהיה להגיע אליו עם תכשירי ניקוי חיצוניים.
 
 
 

כל הזכויות שמורות © לד"ר שרגא וקסלר ול-"שער" – מכון לבריאות האישה.
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ את המידע

באתר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי,

אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום והקלטה) ללא אישור של מפעיל האתר.
לבקשת אישור 052.2453662 shraga@genicolog.net
http://a3101-tmp.s48.upress.link
מכון "שער" 03.6956867 ימים א'-ה' משעה 09:00
מכון לטיפול בלייזר בקונדילומה ובמחלות מין לנשים ולגברים
ניתוחים פלסטים גינקולוגיים ואנדוסקופיים